מדוע נבחר אברהם

מדוע נבחר אברהם? הגישות הרווחות

לכאורה אנו פוגשים את אברהם בשעה שלמעשה הקב"ה כבר בחר בו, בעת שדיבר אתו לראשונה: "לך לך [...] ואעשך לגוי גדול" (שם יב, א–ב), מבלי שניתן לנו כל הסבר מדוע נבחר.[1] מדוע נשלח לארץ כנען דווקא? נעמוד על הגישות הרווחות המנסות לענות על תמיהה זו:

א.   התורה לא פירטה מפני שהדברים היו ידועים. רד"צ הופמן[2] כתב: "שמו וגדולתו של אברהם אבינו היו ידועים לדור מקבלי התורה במידה רבה כל כך, עד שלא היה כל צורך להכיר אותם להם על ידי תיאורים של ימי נעוריו או זכויותיו". לדעתנו, הבנה זו מוטעית. היכרותם של דור מקבלי התורה עם עובדות היסטוריות אינה קשורה בתיאורן בתורה. לדוגמה, שעבוד מצרים ויציאת מצרים היו מוכרים היטב לדור מקבלי התורה ואף על פי כן הם מסופרים באריכות רבה.

ב.    אברהם בחר בה': על פי מדרשים רבים לא הקב"ה בחר באברהם, אלא   להפך – אברהם בחר בקב"ה. אברהם התייחד בכך שהיה הראשון בדורותיו לגלות מחדש את מציאות ה'. גישה זו חלחלה עמוק לתודעתנו, לתפילותינו ולאמונתנו, אך בפשטי המקראות היא נסמכת על רמזים דלים ביותר. הסבר זה ממלא את החלל שנוצר מהיעדר הנימוק לבחירת אברהם.

ג.     אברהם נבחר בשל צדקנותו בשעת בחירתו: נחמה לייבוביץ' כתבה (על פי מדרש בראשית רבה[3]) שאברהם נבחר בשל צדקנותו, ו"עצם היותו מועמד בנסיון היא ערובה להיות (כך!) ראוי להיבחר". ברוח דומה הציע רד"צ הופמן חלופה להצעתו שהובאה לעיל: "מעשיו של אברהם אבינו כפי שהם מתוארים בפרשיות הבאות, די בהם כדי לאפיינו".[4] גם לשיטה זו אין סימוכין של ממש בפסוקים. יש רמזים לצדקותו של אברהם עוד בתחילת דרכו. אנו רואים נאמנות בלתי מותנית לאביו (בראשית יא, לא–לב)[5] ולאשתו (שם יא, ל),[6] אך באלו קשה לראות צדיקות מופלאה המזכה אדם בברכת "ואעשך לגוי גדול וכו'  ". בהמשך אברהם מגלה חסד ואמונה ללא גבולות, אך בשעת בחירתו לא ידוע לנו על מעשים מיוחדים.

ד.    אברהם נבחר על שם סופו: מכמה פסוקים משתמע שאברהם נבחר בשל הפוטנציאל שבו ושנתנסה כדי להוכיח ולהצדיק את הבחירה בו.[7] לדוגמה, "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית יח, יח–יט). כלומר אברהם נבחר בשל מעשים שעתיד היה לעשות. וכך כתוב אחרי העקדה: "וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (שם כב, יב). כפי שהדגיש הרב יואל בן-נון, נראה ש"העיקר המפורש בכתוב הוא חידוש הבחירה באברהם ובזרעו".[8] כלומר, העקדה הצדיקה את בחירת אברהם. אכן, יש במקרא רמזים לכך שאברהם נבחר אף על פי שלא היו בו תכונות מיוחדות בשעת בחירתו. כך בנחמיה (ט, ז–ח) אנו קוראים, "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים [...] וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ".[9] לאמור, הקב"ה בחר באברהם עוד באור כשדים, ורק מאוחר יותר מצאו נאמן. אולם גישה זו אף היא קשה: מחד גיסא, אין ראיות בפסוקים לפוטנציאל מיוחד באברהם, ומאידך גיסא הובטחה לו גדוּלה כבר מהדיבור הראשון.[10]

לעניות דעתי, ארבע הגישות הללו אינן מניחות את הדעת, וקושייתנו במקומה עומדת: מדוע נבחר אברהם? כדי לפתור את תעלומת בחירת אברהם נתחיל בתעלומת בחירת ארץ ישראל. אברהם הרי נצטווה לעלות לארץ כנען, וכאמור גם העילה לבחירה זו אינה מפורשת בפסוקים.

ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען

עם הגעתו אל ארץ כנען מסופר על אברהם כך: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (בראשית יב, ו).

המילים "והכנעני אז בארץ" תמוהות, שכן אברהם הגיע לארץ כנען, ומי ישב שם אם לא הכנענים? תמיהה זו כה חזקה, עד שראב"ע כלל את הסיפא של פסוק זה בין שנים עשר הפסוקים הנראים ככתובים לאחר כניסת ישראל לארץ, כלומר היה צריך להבהיר לדור הנכנס לארץ שהכנענים היו שם עוד בימי אברהם.[11] רש"י הבין שהכנעני לא רק שהיה נמצא אז בארץ, אלא נלחם בארץ:

היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שֵׁם שבחלקו של שֵׁם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו [...] לפיכך 'ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת' (יב, ז) עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שֵׁם.

אברהם בא לארץ בשם משפחת שֵׁם כדי לכבוש אותה בחזרה מבני כנען. הגר"ש גורן הוסיף והבהיר שתהליך זה החל בתרח ובהסכמת שבט בני שֵׁם. לדבריו, "לא היה בידו של תרח הכוח להילחם עם הכנענים ולגרשם מארצם, לכן נשארו בחרן. עד שנצטווה אברהם".[12]

אולם במקום אחר מביא רש"י (בראשית א, א) את דברי רבי יצחק שמהם משתמע שארץ כנען ניתנה מלכתחילה לכנענים:

ומה טעם פתח בבראשית, משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהלים קיא, ו) שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

דברי רבי יצחק תואמים את פשטי המקראות. ארץ כנען ניתנה לכנענים או הוחזקה על ידם, ובני שֵׁם כבשוה מהם. "והכנעני אז בארץ" מתאר את המצב בימי אברהם: הכנעני התפרס על ארץ כנען ואִתם יהיה על אברהם להתמודד. אנו מוצאים חיזוק לדברי רבי יצחק בפרשיית חם ונח, שבה מבואר שמה שניתן לכנען עתיד להימסר לשֵׁם:

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ. וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.[13]

חם חולל לנח תועבה מינית.[14] ברכת "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו" נתונה לקריאות שונות, אך נראה בפשטות שנח חוזר בה על שאמר בפסוק שקודם: "ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו", ומציב את כנען כעבד דווקא לשֵׁם ולא ליפת.[15] אם כן עלינו לפרש שבדבריו "עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" הוא מתכוון לשֵׁם. תוצאה זו הגיונית בעיקר מפני שאין עבד יכול להיות משועבד לשני אדונים, וכן מפני שהתורה מדגישה דווקא את חלקו של שֵׁם: "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם" (שם ט, כג). הפסוק עובר מלשון יחיד לרבים,[16] ובכך מעדיף את שֵׁם שיזם את התיקון.[17]

מדוע שִעבד נח את כנען? המבול בא, "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (שם ו, יב). בעלי המדרש הסבירו ש"אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן" (וכך הביא רש"י). העולם חרב בשל מעשי תועבה, והנה מיד לאחר המבול חם חולל מעשה תועבה.[18] אחרי שהקב"ה נשבע שלא להביא שוב מבול (שם ח, כא), נדרשה תגובה אחרת לתועבה זו, ונח הציע פתרון: לדכא את כנען תחת עולו של שֵׁם. הקב"ה בירך, מן הסתם, על פתרון זה, והיה שותף בהוצאתו לפועל הן במגדל בבל הן בעליית אברהם כפי שנראה. התורה מקשרת במפורש בין תועבות המין ובין ירושת הארץ:

[...] וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ [...] אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ. [...] כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.[19]

הכנענים הלכו בדרך חם אביהם, ולכן הם מוקאים מארצם. תרח ואברהם התחילו את תהליך הקאת הכנענים. בשלב זה נראה שאברהם כלל לא נבחר, אלא המשיך את מצוות אביו, וייצג את בני שֵׁם כולם. יפים לביאור פרשנות זו דברי הרלב"ג, שכתב:

וראוי שתדע שה' יתעלה לא צוה לאברם שיפרד על כל פנים ממשפחתו ומבית אביו, שאם היה הדבר כן היה חוטא אברם כשנהג עמו לוט אבל היה הצווי שילך לארץ כנען [...] ואין ספק שאם היה יכול להגיע עמו משפחתו ובית אביו להדריכם אל השלמות, היה זה טוב בעיני השם.[20]

כוחותיו של תרח כנראה עזבוהו, ואת מה שתרח התחיל המשיך אברהם: הוא בא לכבוש את ארץ כנען ובכך לקיים "ויהי כנען עבד למו". אברהם מוצג כממשיכו וכיורשו של שֵׁם (בראשית יא, י–כו). רבים רואים בשושלת שֵׁם ואברהם מטרה אחת ויחידה – להביאנו אל סיפורו האישי של אברהם.[21] אולם הן פשטי המקראות הן מדרשי חז"ל קישרו בין אברהם וצאצאיו, מחד גיסא, ובין אבותיהם, ובפרט שֵׁם ועבר, מאידך גיסא.[22] אברהם אמנם עזב את בית אביו, אבל הוא לא התנתק ממנו. הלכו אתו בן אחיו (שם יב, ד) וגם בת אחיו (שם יב, ד–ה). אברהם נקרא "עברי" (שם יד, יג) דווקא בהקשר של מלחמתו במלכי שנער, מבני חם, על ארץ ישראל.[23] גם שֵׁם עצמו מיוחס לנינו עבר, "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר" (שם י, כא). מימי אברהם העברי לא מצאנו עוד "עבריים" עד יוסף המזדהה כעברי (שם מא, יב) מארץ העברים (שם מ, טו),[24]ואף הוא היה מכובשי הארץ והצטייר כממשיך את אברהם (שם נ, יג).[25]

בתיאור הדורות בין נח לאברהם התורה מדגישה את נמרוד ואת עבר, ולדעתנו הם קשורים קשר הדוק לתולדות אברהם.[26]מן הפסוקים מבואר ששושלת שֵׁם-אברהם אינה רשימת בכורות:[27] לא ברור מי מבין שם ויפת היה הבכור;[28] ארפכשד לא היה בכור (שם יא, י), וכן לא ברור שאברהם היה הבכור.[29] נציע, שבשושלת מופיעים מובילי המאבק בכנענים בכל הדורות, מנהיגים צבאיים ומדיניים של שבט בני-שֵׁם. מנהיגותו של אברהם לא נבעה מהיותו בכור, אלא מהיותו בנו של תרח, מהיותו חזק ומהיותו בעל רצון או לפחות יכולת להתמודד עם הכנענים.[30] אכן על זאת יש לתהות: מדוע עברו דורות רבים עד שבא אחד מבני שֵׁם – היה זה אברהם בסופו של דבר – להתחיל את כיבוש כנען? התשובה לכך טמונה בסיפור היחיד המפריד בין מעשה חם ובין עליית תרח ואברהם: מגדל בבל.

מגדל בבל

בני חם לא קיבלו את הגזרה נגדם בשתיקה. התורה מציינת את נמרוד בן כוש בן חם, אשר ראשית ממלכתו בבל היא שנער, מקום העיר והמגדל (שם י, י; יא, ב). אם כן בני חם הם אלה שישבו בבבל, ובפשטות הם אלה שבנו את המגדל.[31] התורה רומזת שבני חם התחזקו והתגברו על בני יפת ועל בני שֵׁם, שכן התורה רושמת את תולדות שלושת השבטים, ורק לגבי כנען מפרטת גם גבולות (שם י, יט). לעומת זאת, לגבי בני שֵׁם, ובפרט לגבי בני עבר, התורה מציינת את מקומות מושבותיהם (שם י, ל). בני שם ישבו. "ישיבה" היא מעשה ארוך טווח אך הפיך. מנגד, בני כנען הציבו "גבולות" שהוא מעשה לדורות. על רקע זה התורה מספרת על מגדל בבל.

בתחילת סיפור המגדל נאמר: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל" (שם יא, ג). על המילים "איש אל רעהו" רש"י מביא את דברי המדרש: "אומה לאומה, מצרים לכוש וכוש לפוט ופוט לכנען".[32] כוש, פוט וכנען הם בני חם, כלומר בני חם הם שאמרו זה לזה: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל [...] פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (יא, ד).[33] בהמשך נאמר: "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (שם יא, ה–ו). התורה סתמה ולא פירשה מה בני חם יזמו לעשות, אך מובן מההקשר שחששו, "פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (שם יא, ד). נראה שהיה זה עיר מבצר ששמרה על לכידותם ונתנה בהם את הכוח ואת הביטחון לעמוד מול בני שֵׁם.[34] בימי נמרוד הגיעה עצמתם לשיאה, והפעם ה' נקט בתגובה של פיזור.[35]

נשוב לאברהם, לשֵׁם ולעבר: מדוע שֵׁם ואברהם מיוחסים שניהם דווקא אל עבר? נראה שהסיבה היא שבימי עבר התחילה נפילתם של בני חם, ואילו בני שֵׁם התחילו להתחזק: "וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ" (שם י, כה). עבר היה בן 34 בלידת פלג (שם יא, טז), ונראה שהיה באור כשדים, מקום לידת אברהם, קרוב למגדל בבל. בימי פלג נעזב מגדל בבל ונפלגה הארץ, ובכך התחילה נפילתם של בני חם.[36] עם פיזור שבט חם הגיעו הכנענים לארץ, ובני שֵׁם הגיעו בעקבותיהם. הדים להבנה זו יש בדעה שאברהם היה בן 48 שנה בפיזור המגדל, הווה אומר שבמשך שנות דור[37]עברה משפחת שם, ובפרט תרח ואברהם, מאור כשדים לחרן ומשם לארץ כנען. לפי דעה זו מודגש ביתר שאת חלקו של אברהם בעלייה לארץ כנען בתגובה למגדל בבל.

לפי דרכנו, עוד בטרם יצא אברהם מאור כשדים, ברור היה לאברהם שילך לכנען. אברהם נצטווה ללכת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (שם יב, א), וחז"ל פירשו: "נסיון בתוך נסיון שלא אמר לו לאיזה מקום לילך".[38] פרשנות זו מתבססת כנראה על כך שהפסוק אינו מציין את יעדו של אברהם.[39] אולם מפשטי המקראות נראה סביר יותר שאברהם ידע בדיוק לאן פניו מועדות, שכן מבואר שאברהם יצא מאור כשדים ללכת לארץ כנען (שם יא, לא), ובהמשך יצא מחרן "לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (שם יב, ה). לדעתנו הביטוי "אשר אראך" מתייחס לא אל זהות המקום, אלא אל טיבו, כמו "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב" (במדבר יג, יח).[40] אלא שעל כך יש לשאול: אם אברהם המשיך את מסע אביו אל כנען, מדוע נדרש לציווי כלשהו?

להבנתנו, הסיבה היא שאברהם חשש. הוא ושרה אשתו היו חשוכי ילדים וכבר לא היו צעירים. הוא חשב שאת משימת תרח אביו מישהו אחר ייאלץ להמשיך, ונראה שלשם כך לקח עמו את לוט, כיורשו הצפוי של אברהם שימשיך את הובלת בני-שֵׁם בכיבוש כנען. אברהם חושש שוב ושוב מהמשימה, ונראה כמנסה להתנער ממנה: הוא יורד, אולי בורח, למצרים בהזדמנות הראשונה (בראשית יב, י);[41] הוא מציע ללוט את ארץ כנען (שם יג, ט), ובכך מבקש להעביר אליו את המושכות בהקדם; הוא כורת ברית עם האמורים במקום לכבוש אותם (שם יד, יג); והוא מחמיץ הזדמנות פז לכבוש את הארץ כולה אחרי הניצחון הגדול על מלכי שנער.[42] אברהם טרם התמסר לחלוטין למשימתו, ולכן חיזקו ה' באמרו: "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (שם טו, א). הקב"ה נשבע לו שהוא יירש את ארץ כנען (שם טו, ז),[43] ואף כרת עמו ברית על כך (שם טו, יח).[44]

אברהם פירט את התהליך הזה (שם כד, ז): הקב"ה לקחו, דיבר אליו, ובסוף נשבע לו שהארץ תינתן לזרעו.[45] מבואר שאברהם חשש מאוד מהליכתו לכנען, ואילו הקב"ה חיזקו שוב ושוב. כך התגבר אברהם אט אט על חששותיו ועל פחדיו, אך דווקא בשלב שבו אברהם הגיע לתודעה ולאמונה שהארץ באמת תהיה לו ולזרעו, הקב"ה מוסיף הסתייגות קשה מאוד: אברהם לא יראה בגאולת הארץ, ורק דור רביעי ישובו הנה.

כי לא שלם עוון האמרי (בראשית טו, טז)

בברית בין הבתרים מתבשר אברהם: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (שם טו, טו–טז). יש שפירשו שדור רביעי מקביל לארבע מאות שנה.[46] אחרים פירשו שדור רביעי מתייחס לכנענים, והכוונה שה' נותן לכנענים ארבעה דורות לשוב מחטאם או למצות את עונשם.[47]

לדעתנו שתי הגישות קשות. לגישה הראשונה, מלבד חוסר ההתאמה בין ארבעה דורות ובין ארבע מאות שנה, יש כפילות מיותרת לכאורה בציון ארבע מאות שנה וארבעה דורות.[48] הגישה השנייה קשה אף היא, שכן הקב"ה הבטיח לאברהם את הארץ וכיצד ישוב מהבטחתו? הרמב"ן השיב על כך שאילו הכנענים היו שבים מחטאם, היו למס עובד או היו מפנים את ארץ כנען ולא היו בכלל "הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם" (דברים ז, א).

לעניות דעתנו ישנה אפשרות אחרת. באותו המעמד נאמר לאברהם: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג), כלומר הכיבוש שהתחילו תרח ואברהם יופסק למשך תקופה ממושכת. אם כן, דור רביעי מתייחס להמשך שִעבוד כנען. דור רביעי מאברהם הוא יוסף, שכאמור[49] גם הוא נקרא "עברי", חזר לארץ כנען (בראשית נ, יג) והתחיל שוב, ולו בצעד קטן, את תהליך כיבוש הארץ מדי הכנענים. לחלופין, וברוח דומה, ייתכן שדור רביעי הוא בני אפרים. בספר דברי הימים א (ז, כ–כט) מפורש שבני אפרים נהרגו על ארץ כנען: "וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם", ושבני אפרים ובני מנשה בנו ערים והתיישבו בארץ, והם הרי דור רביעי ליוצאי ארץ כנען.[50]"וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו, טז) מתפרש לרוב כסיבה ותוצאה: דור רביעי ישובו הנה מפני שלא שלם עוון האמורי. לדעתי אפשר לפרש "כי" כ"אף על פי ש".[51] הקב"ה הבטיח לאברהם שדור רביעי ישוב לארץ כנען, אף על פי שלא שלם עוון האמורי. הבטחה זו מוחלטת, ושוב אינה תלויה בתשובת הכנענים או בריצוי עונשם. לפי דברינו אפשר גם להסביר מדוע בכלל נגזר על אברהם להמתין ולהשתעבד 400 שנה. 400 שנה אלו מקבילות ל-400 שנה (בקירוב) שעברו ממעשה חם ועד עליית תרח. כלומר, בני שם עיכבו את משימתם בכ-400 שנה, ולכן ה' מעכב אותם מידה כנגד מידה מלכבוש את כנען.

הקב"ה בחר באברהם כי רק בימי אברהם, לאחר פיזור בוני מגדל בבל, הייתה הזדמנות לכבוש את ארץ כנען על יושביה. לאברהם היו האמצעים לכיבוש זה, אך אם בשל נאמנותו לאביו הזקן, אם בשל נאמנותו לאשתו וחששו מלמות חשוך ילדים, ואם מסיבה אחרת – אברהם היסס לקבל משימה זו, והזדקק שוב ושוב לחיזוק ועידוד מה'. על היסוסיו של אברהם הוא שילם ביוקר, ולא הוא זכה לראות בכיבוש הארץ, אלא בניו גלו, ורק דור רביעי זכה להמשיך את דרכו.

לסיכום, אחר המבול התברר שחם ממשיך בדרכי התועבה שהביאו את העולם להיחרב במבול, ומאחר שהקב"ה נשבע שלא ימחה שוב את בני האדם, נקט ה' בעונשים של פיזור, דיכוי ושִעבוד. שֵׁם נבחר לשעבד את חם, ובפרט את כנען. בני חם נלחמו בגזרה זו ובנו את מגדל בבל כדי להתבצר מבני שֵׁם, אולם עם פיזור אנשי העיר והמגדל החלו בני חם להיחלש, ובני שֵׁם פנו לכיבוש ארץ כנען. תרח התחיל בתהליך זה, ואברהם כנראה חשש מאוד מכובד המשימה, אך נצטווה על ידי ה' להמשיכה. ארץ כנען ואברהם נבחרו שניהם בשל מעשי חם ושֵׁם ובשל רצון ה' לצמצם את השפעת חם וכנען ולהרחיב את מקומו של שֵׁם. כך עם ישראל וארץ ישראל צמחו מהצורך לשים קץ למעשי התועבה ומהצורך להציב אומה אחת ומקום אחד שישמשו דוגמה לעולם כולו.