דף הבית > פרשת פקודי

פרשת פקודי

דפי מאורות (5776-23)
 
 
 
 
רק תפילה אשא?
 
עם ישראל נתבע ונותן תרומה למשכן בעין יפה ורחבה עד שמשה רבנו אומר להם שיש כבר די והעם מפסיק, "ויכלא העם מהביא". העם נתן ברוחב לב למטרה העליונה –  להשראת השכינה בתוך המשכן ובתוכנו, אולם השכינה אינה יורדת. למה?
 
 
​
בסיום כתוב שמשה רבנו בירך אותם, "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה". מה הייתה הברכה? רש"י כותב: "אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם (תהלים צ, יז) ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו וגו' ". אז השכינה מתגלה במשכן. השאלה היא, האם לא מספיקה הנתינה למשכן כדי שהשכינה תתגלה? למה צריך גם תפילה? נראה לבאר כי אין להסתפק בעשייה לחוד ולא בתפילה לחוד. וכן בתחילת מעשה הבריאה כתוב: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ה). רש"י כותב:
ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים.
וכן אחרי שיעקב שולח את ילדיו ליוסף עם הדברים המשובחים של ארץ ישראל, כדברי תרגום אונקלוס מעט צרי ודבש וכו', הוא גם מברכם, "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש". רש"י כותב (בראשית מג, יד): "מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה, הריני מתפלל עליכם". וכן בנדה, (דף ע):
מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא: יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה [...] מאי  קמ"ל? דהא בלא הא לא סגיא. מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן: ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שנאמר לי הכסף ולי הזהב. מאי קמ"ל? דהא בלא הא לא סגי, מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? אמר להם: ישא אשה ההוגנת לו, ויקדש עצמו בשעת תשמיש. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא: יבקש רחמים ממי שהבנים שלו, שנאמר אהנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. מאי קא משמע לן – דהא בלא הא לא סגי.
בספר אם הבנים שמחה (עמוד קח) נאמר שבעל ספר הברית התמרמר מאוד על אריכות הגלות ועוד לא נראה אות לטובה, והרי אנו מתפללים על זה לאורך שנים, מזמן החורבן ועד עתה. ומדוע אין אנו נענים, ועדיין לא באנו אל המנוחה והנחלה? והאריך שם לומר, כי אשמתנו  היא בכך שאין תפילתנו בצדק, וגם מעשינו בגלות אינם באמונה.
גם המבי"ט, בספרו בית אלוקים (שער התפילה פרק יז), ישב על מדוכה זו של אריכות הגלות. אחד מתירוציו הוא שאם לא הועילה לגאולה שלמה מן הגלות, הועילה על כל פנים לקצת גאולה – לגאול אותנו מן הצרות המזדמנות בכל דור. אמנם הרב טייכטל הי"ד כתב שם (עמוד קיג) על פי הגמרא בנדה הנ"ל, שבשלושה דברים מחולקים, שחייו העיקריים של האדם תלויים בהם, הודיעונו חז"ל דהא בלא הא לא מהני. שתפילה בלא עסק, ועסק בלא תפילה – לא מהני. כותב הרב טייכטל:
ומזה אתה דן לכל ענייני האדם ולכל עניינים שבעולם – לא סגי בהא בלא הא, היינו שיתפלל על דבר להשיגו ולא יתעסק בו כלל, אלא יסתפק בתפילה לחוד – לא ישיגנו לעולם.
 
הרב ויקטור בוחניק
ר"מ בכולל הלכה אורות יעקב
 ורב בית כנסת אורח חיים ברחובות
 
 

 

 
 
 
 

 

קבצים להורדה:
פקודי תשעו
מחבר:
בוחניק , ויקטור הרב