דפי מאורות (5772-57)

משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו"[1]

 

---

[1]    תהלים צט, ו.

 

 

 

וכי משה רבנו ע"ה כהן הוא?

מובא בגמרא במסכת זבחים[1] ובמדרשי רבה לפרשת שמיני[2] שאכן גם משה רבנו שימש בכהונה. לדעת רבנן – בכל  ארבעים השנה שהיו ישראל במדבר, ולדעות אחרות – בשבעת ימי המילואים. בין כך ובין כך, לדורות מלמדנו התנ"ך בסדר עולם בדברי הימים:[3]    

ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו, עד עולם [...] להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו, עד עולם. ומשה, איש האלקים [...] בניו, יקראו על שבט הלוי. 

משה רבנו איש האלוקים. עליו שאלו המלאכים את הקב"ה "מה לילוד אישה בתוכנו?" תפקידו ושליחותו של משה רבנו, מנהיגו של ישראל, היה להוריד תורה לישראל, ללמדם "הלכה למשה מסיני" ולהנהיגם בהנהגה הנסית במדבר ארבעים שנה. הנהגה זו של עם ישראל היא בדרך של קירוב שמים לארץ.

לעומת אחיו, אהרון הכוהן הנהיג את עם ישראל בדרך של קירוב הלבבות, דרך מידת השלום ואהבת הבריות. כך, בהשכנת שלום בין אדם לחברו היה אהרון הכוהן מקרבן לתורה.

משה רבנו עלה לשמים לקבל תורה ולהורידה. לעומתו, הכוהן הגדול נכנס בארץ למקום שאין אף ילוד אישה בתוכו,  קודש הקודשים, לפני ולפנים. תפקידו של אהרון הכוהן היה לטהר ולרומם את הבריות  בדרך  האהבה והשלום כדי למלא את הייעוד: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו".[4] הנהגת הכוהנים היא בדרך של קירוב הארץ לשמים.

 

מדברים אלו נראה שדווקא אהרן הוא המעורב בדעת עם הבריות, ואילו משה רבנו ע"ה נבדל ומורם מהעם. אולם מצאנו גם גישה הפוכה לכאורה.

על הציווי שנתן הקב"ה למשה למסור את הכהונה לאהרון אחיו אומר השפת אמת:

הגם כי היה משה רבנו ע"ה גדול מאהרון, מכל מקום הכהונה ניתנה לאהרון שהוא נבדל מן העם [...] אבל משה רבינו ע"ה שר התורה, צריך להיות דבוק בכלל ישראל [...] ובזה ניחם הקב"ה למשה, כי אי אפשר לו להתפרש מכלל ישראל, ולפי שמסר משה רבינו ע"ה נפשו על כלל ישראל, שילם לו הקב"ה להיות כוחו נשאר בכלל ישראל, וכמעט כל איש ישראל יש בו הארה וניצוץ ממשה רבינו ע"ה, ולכן לא ניתנה לו כהונה כי הכהן צריך להיות נבדל, וכן אמרו חז"ל כתר כהונה זכה אהרון ונטלו [...] אבל כתר תורה מונח לכל איש ישראל.[5]

 

למדנו מהשפת אמת שדווקא היותו של אהרון הכוהן נבדל: "ויבדל אהרון", מעמד המאפשר לו להיות מעורב עם הבריות. כשם שהקב"ה הבדיל בין האור לחושך ובין המים ליבשה ואין חשש כי מנגיעתם זה בזה יהפוך האור לחושך והיבשה לים, כך אפשרה לאהרון הכוהן הבדלתו מהעם להיות מעורב עם הבריות ולהתאחד אתם באהבתו אליהם ללא כל חשש כי פעולותיו אלו יפגעו בהבדלתו.

 

מצאנו שברכת הכוהן שונה ממטבע שטבעו חכמים בכל ברכה וברכה בשתי תוספות שיוחדו לברכה זו. בכל ברכה קבעו חכמים: "אשר קידשנו במצוותיו", ואילו בברכת כוהנים נאמר: "אשר קידשנו בקדושתו של אהרון". שינוי נוסף הוא הסיום: "באהבה". נראה כי כדי שיוכל הכוהן להשפיע בברכתו על הציבור עליו להתעטף לא רק בטלית כי אם גם באותה קדושה המיוחדת לאהרון הכוהן, קדושת ההבדלה. רק אז הוא יוכל להתאחד עם הציבור באותה אהבה של אהרון הכוהן – אהבת הבריות המיוחדת שלו.

"משה ואהרן בכהניו". שתי הנהגות המשלימות זו את זו בחיבור שמים וארץ: ההבדלה מן הכלל וההידבקות בכלל ללא סתירה ביניהם.

"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".[6]

 

חגית נגה

מרצה במסלולים לגיל הרך ולחינוך מיוחד

---

[1]     דף קב.

[2]    ויקרא רבה, פרשה יא.

[3]    דברי הימים א כג, יג.

[4]    מלאכי ב, ז.

[5]    פרשת תצוה תר"ס.

[6]    דברים ד, ד.

 

 

 

 

קבצים להורדה:

חול המועד סוכות תשעב.pdf

מחבר:

נגה, חגית

דוא"ל:

[email protected]