דפי מאורות (5772-44)

"אלוקי נצור לשוני מרע"

 

הגמרא במסכת ברכות (טז ע"ב – יז ע"א) מביאה רשימה של תנאים ואמוראים שבסוף תפילת העמידה הוסיפו תפילות משלהם. חלק מתפילות אלו הוכנסו למקומות אחרים בסידור התפילה, כגון תפילתו של רבי שנכנסה בסוף ברכות השחר ותפילתו של רב שנכנסה בברכת החודש.

 

 

תפילת "אלוקי נצור" היא תפילתו של האמורא מר בריה דרבינא ונוסחתה בתלמוד בבלי:

מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי: אלהי, נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי, ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם, וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

בסידורי התפילה שלפנינו יש תוספות ושינויים על נוסח התפילה המובא בגמרא. במאמר שלפנינו ננסה לעמוד על מספר נושאים הקשורים לתפילה זו:

א. תפילת שמונה עשרה נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה ברוח הקודש. מה ראו תנאים ואמוראים להוסיף עליה תפילות ובקשות? הצל"ח (ר' יחזקאל לנדא, מגדולי הפוסקים במאה ה-18), בחידושיו למסכת ברכות מעיר שעניין זה נובע מדברי המשנה במסכת אבות: "וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא" (אבות ב, יג) לאמור, הואיל ותפילת שמונה עשרה היא הנוסח שקבעו לנו אנשי כנסת הגדולה, חיברו התנאים והאמוראים תפילות-בקשות משלהם, כדי לבטא את הרעיון של המשנה באבות, שתפילתם אינה תפילה קבע.

ב. תפילת אלוקי נצור נבחרה לסיים דווקא בה את תפילת העמידה: מבאר בעל ערוך השולחן (אורח חיים, קכב, ו): "ואולי משום זה בחרנו באלוקי נצור מכל התפילות שבגמרא (מסכת ברכות) משום דבה מפורש  שה'יהיו לרצון', הוא אח"כ [בסוף]". 

ג. תוספות, שינויים וביאורים על נוסח תפילת אלוקי נצור המצוינות בגמרא: יש לציין שכל מהותה של תפילה זו היא בקשה לתיקון המידות: "נצור לשוני מרע, ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תידום". הבקשה האחרונה הולמת את מאמר הגמרא במסכת שבת (ח, ע"ב): "עלובין ואינם עולבין שומעין חרפתן ואינם משיבין [...] עליהם אומר הכתוב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו."

לאחר הבקשות לתיקון המידות באמירה "ונפשי כעפר לכל תהיה", באה הבקשה "פתח לבי בתורתך".

את הקשר בין שתי הבקשות נראה להסביר על פי הגמרא במסכת עירובין: "אמר רב מתנה מאי דכתיב 'וממדבר מתנה' (במדבר כא, יח) – אם משים אדם עצמו כמדבר, זה שהכל דשין בו, תלמודו מתקיים בידו".

על תפילתו של מר בריה דרבינא "פתח לבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי", נוספה הבקשה: "וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם". מבאר על כך האבודרהם: "כי רדיפת המצוות מועלת לבטל רדיפת השונאים".

את התוספת על תפילת "אלוקי נצור", 'עשה למען שמך" מנמק הטור (סימן קכב): "והכי אתמר בהגדה, אמר שמואל כל הזריז לאמר ארבעה דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען קדושתך, עשה למען תורתך". הואיל וכל עניין התפילה הוא לזכות לקבל פני שכינה מובן מדוע הוסיפו קטע זה.

פסוק נוסף צורף לתפילה זו: "למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני" (תהלים קח, ז). את צירוף הפסוק הזה ניתן לבאר על פי דברי הילקוט שמעוני לתהלים (רמז תשעח): "אמר הקב"ה קץ נתתי לימיני כל זמן שבני משועבדים, ימיני משועבדת". מובן וראוי שבסיום התפילה אנו מתפללים שהקב"ה יגאל את ימינו ומתוך כך יגאל את עמו.

ד. צירוף אמירת "פסוקים לשמות האנשים": באליה רבה (סימן קכב) מובא בשם הבית יוסף לומר קודם "יהיו לרצון" פסוק אחד מהתנ"ך המתחיל באות ראשון משמו של המתפלל ומסיים באות אחרון משמו. טעם העניין מובא בספר השל"ה (שני לוחות הברית. מחברו ר' ישעיהו הורביץ מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17): "סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין [לאחר מיתתו] שיאמר בחייו בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה פסוק אחד המתחיל בהתחלת אות שמו ומסיים באות שמו".

ה. "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי": כבר הזכרנו את דברי ערוך השולחן שפסוק זה הוא הסיבה לבחירת תפילת "אלוקי נצור" בסוף תפילת "שמונה עשרה".

את ההסבר לכך מנמקת הגמרא במסכת ברכות:"אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: הואיל ולא אמרו דוד [פסוק זה] אלא לאחר שמונה עשרה פרשיות [בסוף מזמור יט] לפיכך תקינו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות". יש לציין שלפי המסורה שני המזמורים הראשונים בתהלים הם פרק אחד ולכן רב יהודה אומר שדוד אמרו לאחר י"ח מזמורים.

ו. "עושה שלום במרומיו": המקור לאמירתו הוא בברייתא במסכת יומא: "המתפלל צריך להפסיע שלוש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום. ואם לא עשה כן ראוי שלא התפלל" (יומא נט ע"ב). הריטב"א בחידושיו למסכת ברכות מבאר שאמירת פסוק זה היא בבחינת "כמי שנותן שלום ונפטר מרבו". רש"י מנמק את דברי הברייתא "שאם לא עשה כן ראוי שלא התפלל" – "שלא נטל רשות להיפטר". לאמור, בתפילת שמונה עשרה אדם מתייחד עם בוראו. כמו שאדם  המתייחד עם רבו צריך רשות להיפטר כך גם בעמידתו לפני קונו. באמירת עושה שלום ובהשתחוויות מבטא המתפלל את הכבוד ואת החשיבות שחש לקונו. אם לא עשה כן ראוי שלא התפלל, כלומר ללא ההתייחסות הראויה לבורא, אין ערך לתפילה.

ז. "יהי רצון [...] שיבנה בית המקדש": בסיום תפילתנו עלינו להפנים שהעיקר בעבודת הבורא הוא עבודת הקרבנות בבית המקדש, שהתפילות הן תחליף לה. לכן אנו צריכים להתפלל ולייחל בכל תפילותינו שייבנה בית המקדש במהרה בימינו.  

 

הרב ידידיה וולף

חבר "חבר הנאמנים" של המכללה

ויו"ר הנהלת "עמינדב"

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

דברים תשעב.pdf

מחבר:

וולף, הרב ידידיה

דוא"ל:

[email protected]