דפי מאורות (5771-42)

עולת שבת בשבתו

 

וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם ושני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן ונסכו. עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה.

                                                                              במדבר כח, ט–י

 

 

בפרשת פנחס התורה פורשת את חובת קרבנות הציבור לפי רצף המתחיל בקרבן התמיד, שני כבשים המוקרבים מדי יום – האחד בבוקר והאחד בערב, שנוסף להם מדי שבת תמיד של שבת שהוא הכפלת קרבן התמיד של חול. האם הקרבן האחד הנוסף הוא תוספת של אחד ועוד אחד או שינוי מהות בשניים, קרבן חדש?

קרבן הציבור משמיע מה ייחודו של היום שבו הוא מוקרב. רעיון לחם המשנה של שבת העולה בפרשת המן וחוזר בפשרת השמיטה ושילושו בפרשת היובל, הוא כנראה הבסיס להקרבת לחם האלוקים כלחם משנה בשבת כמוסף שבת. אבל אותה שאלה נשאלת לגבי המן של השבת: האם הוא שני לחם או שיש בו טעם של שבת – חלה?

לחם המשנה בא לקבוע את רעיון העדות הנצחית להשגחת ה' ולבריאת העולם על ידו בשישה ימים, וליכולת האדם מישראל לרסן את עצמו ולנוח בשבת כמעשה קונו. ה' מצווה את הברכה ביום השישי כדי שהיהודי יוכל לנוח בשבת מן החולין לחלוטין, כשהוא סמוך ובטוח כי לחמו לא יחסר.

אות אמונה זה מתבטא גם בקרבן השבת כמו במן.

קרבן השבת הוא לכאורה הקרבן הצנוע ביותר. אין הוא מפואר כשעירי ראש חודש וכמוספין האחרים הכוללים אלים ופרים. יחד עם זאת, מוסף השבת הוא הבסיס לכל מוספי המועדים כמו שקרבן התמיד הוא הבסיס לקרבן השבת.

עמדה זו מבטאת את העיקרון שהשבת היא בלתי תלויה במועדי ישראל שקביעתם מסורה לבית דין של ישראל: "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם אלה הם מועדי". זמן המועד ניתן לשינוי על ידי בית דין בקידוש החודש המסור לבית דין כמו עיבור השנה, אבל מועד השבת אינו מסור לבית הדין, אלא השבת נקבעה מששת ימי בראשית. לפיכך, גם קרבן התמיד שלה ממוקד בפשטותו. קרבן תדיר, שבת בשבתו.

ממד נוסף המבצר את רעיון קרבן השבת הוא הציון של קרבן התמיד "כעולת העשויה בהר סיני" (במדבר כח, ו).

מלבד המזבח שהקים משה לשם הברית עם ה' בסיני, לא היה בהר סיני כל קרבן תמיד. לכן הפסוק הקושר את עולת התמיד לסיני דומה לפסוק הקושר את השמיטה לסיני.

בתורה, הכינוי "הר סיני" הוא מטפורה של המקור ממש, כמו בדברי חז"ל "הלכה למשה מסיני". זהו כינוי לחוקי היסוד גם אם לא נכתבו, כמו עשרת הדברים שהם מ"סיני". וכך קרבן התמיד וממילא תמידין של שבת הדומים לעניין השמיטה שהיא אצל הר סיני, השנה השביעית שהיא מסד כה ראשוני שהוא מהר סיני כמו יום השבת עצמו המופיע כדברה בעשרת הדברות. זכור ושמור בדיבור אחד.

כך גם עניינו של קרבן השבת הכפול הוא כנגד זכור ושמור, וכן כותב הראי"ה בעולת ראי"ה (ח"ב, עמ' נ):

עד שאין שם בקדושת העבודה של השבת הרכבה של שני מיני תכנים, תוכן של קרבן חול, מצד התמיד, ותוכן של שמחה המתייחסת ליום חול, מתחברת עם עניין קרבן

 

מיוחד של שבת, והארת קדושת שמחתו המיוחדת. אלא שקדושת השבת והבעת שמחתה, בהוראת המוספין, היא מעלה את תוכן הקדוש התמידי, שקרבן התמיד מתיחש אליו, למעלה מתאימה כולה לקדושת היום [...] ומתקשרות הנה שתי הקדושות ביחד, עולת השבת על עולת התמיד, ונסכה עד שבמעלות הקודש של קדושת השבת לא נמצא שום נקודה שיש קדושה כזאת, שהיא מתייחסת לאחד מימות החול. כי כל היום כולו מהחל ועד כלה, עומד בקדושתו המיוחדת, קדושת השבת, בין מצד עקרו ובין מצד תוספתו [...] עד שעולת השבת ועולת התמיד, ונסכה מצטרפות ומתחברות יחד לחטיבה אחת, וקדושה מיוחדת, ומאוחדת מאוד.

בספרו של הרב נריה (מועדי הראי"ה, עמ' 31) אנו מוצאים בפסקה "נשמה של שבת" דברים המאירים את עניינו של קרבן השבת:

באחת השיחות שמענו מפי מרן הרב זצ"ל: יש תלמיד חכם שהוא בבחינת יום טוב, ויש תלמיד חכם שהוא בחינת שבת. מה בין שבת ליום טוב? אותו יום שחל בו יום טוב אין בו קדושה עצמית, אלא ישראל ממשיכים לו קדושה – "ישראל דקדשינהו לזמנים". לא כן שבת. קדושתה עצמית היא, "שבת מקדשא וקיימא". (ביצה יז, א) יש תלמיד חכם שהוא בחינת יום טוב, שריבוי עיסוקו בתורה המשיך לו קדושה. אכן למעלה ממנו תלמיד חכם שהוא בחינת שבת, שנשמתו גבוה ואצולה, וקדושתו קדושה עצמית".

ביחזקאל (מו, ד) אנו מוצאים העצמה של קרבן השבת והתאמת מספר הכבשים ליום השבת. "והעולה אשר יקריב הנשיא לה' ביום השבת ששה כבשים תמימים ואיל תמים".

רש"י מנסה להטות את משמעות הפסוק למונח שבת ככינוי לחג כמו ממחרת השבת:

ביום השבת ששה כבשים – לא ידעתי למה שהרי אמרה תורה שני כבשים (במדבר כח) וביום השבת משמע שבת בראשית ומשמע יום טוב ואומר אני שבת זו אינה שבת בראשית אלא י"ט שטעון שבעה כבשים ושני אילים ובא ולימדך שאין מעכבין זה את זה ואם לא מצא שבעה יביא ששה ואם לא מצא שני אילים יביא אחד כמו שדרשו חכמים לענין ראש חדש.

ולעומתו גישת הרד"ק שאינו ירא מנבואת יחזקאל שאינה תואמת את דברי התורה.

 

 

פרופ' הלל ויס

ראש ההתמחות לספרות

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

מטות תשעא.pdf

מחבר:

ויס, פרופ' הלל

דוא"ל:

[email protected]