דף הבית > עיונים בסידור התפילה -אנא בכח גדולת ימינך

עיונים בסידור התפילה -אנא בכח גדולת ימינך

דפי מאורות (5771-41)
טבת תרע"ח (1919), נתנאל הכהן, החכם הספרדי, נקרא להיות נוכח בעת תלייתם של יוסף לשינסקי, ונעמן בלינקיד בדמשק על ידי התורכים, לאחר שנשפטו על ריגול לטובת האנגלים במסגרת פעילות מחתרת ניל"י בעת ימי המלחמה העולמית הראשונה. כך מתאר חכם נתנאל בעיתון "חדשות הארץ" (אוקטובר 1919):
 
 
רועד כולי עמדתי שם, אל מול שני הנידונים, ויען יראתי פן אתבלבל, כתבתי על נייר שאלות אחדות ולבסוף סיימתי כך: אשריכם, מה צפון לכם על אשר מסרתם גופכם ונשמתכם לאהבת ה' ולאהבת ארצו, תהא מנוחתכם כבוד תחת כיסא כבודו יתברך.
בהמשך הוא מתאר את המילים האחרונות לפני התלייה: "אחר, הקראתי לפניהם קריאת שמע ו'אנא בכח גדולת ימינך', והם קראו אחרי מילה מילה". עד כאן כפי שמתואר אליעזר ליבנה בספרו: "ניל"י – תולדותיה של העזה מדינית" (הוצאת שוקן, ירושלים תשכ"א, עמ' 309). למקרא התיאור הזה נגעה בי השאלה מה מקומו של "אנא בכח" בעת מעמד הווידוי והמיתה והאם כך המנהג. בדקתי את העניין ואכן מתברר שכך נהגו. בסידור "בית יעקב" לרבי יעקב עמדין (מהדורת צילום, לעמברג, תרס"ד, עמ' 396) כתב בסדר הווידוי שיאמר תפילת אנא בכח. בהמשך אנסה לבאר את מעמדה ואת עניינה של תפילה זו והופעותיה בעתות השונות.
לפני הניסיון לברר את ה"למה", נבדוק את ה"כמה". והנה מתברר, שתפילה מיוחדת זו, שמקורה אגב אינו ברור, נאמרת ביותר פעמים והזדמנויות מכל תפילה אחרת שבסידור. כך נראית רשימת מקומות אמירתה בסידור התפילה: (א) נטילת ידיים של בוקר: וכך בסידור עבודת ישראל (מהדורה קלאסית, עמ' 2): "אחר שברך הברכה על הנטילה, ינגב היטב ידיו ויאמר בקשה זו: 'יהי רצון מלפניך וכו' וטהר ליבנו לעבדך באמת ובתמים, אמן'. ויאמר 'אנא בכח גדולת ימינך וגו' "; (ב) אמירת פרשת הקטורת בשחרית: בסידורים רבים מאוד, ואפשר לומר בכולם, מיד לאחר אמירת פרשת הקטורת מופיעה תפילת "אנא בכח"; 
(ג) קבלת שבת, לאחר מזמור לדוד, ולפני לכה דודי: מופיעה אמירת אנא בכח, ויותר נכון לומר שירת "אנא בכח", שכן כך נוהגים לשיר בציבור בערגה ובכיסופים מיוחדים. (אגב, זכורני, כד הווינא טליא, בלומדי במדרשיית נעם בפרדס חנה [לפני כחמישים שנה!] אצל מרן הרב יהושע יגל זצ"ל, היה הניגון של "אנא בכח" מושר על ידו ואתו כל התלמידים, באופן מיוחד מאוד ומעורר לבבות!); (ד) אמירת פרשת הקטורת לפני תפילת מנחה: כנ"ל וכמו בשחרית, מיד לאחר אמירת פרשת צו ופרשת הקטורת מופיעה תפילת "אנא בכח"; (ה) לאחר ספירת העומר: כך יופיע כמעט בכל הנוסחים שלאחר ספירת העומר יאמר תפילת: הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה וכו', ואחר כך יאמר "אנא בכח גדולת ימינך"; (ו) בעת הווידוי בשעת פטירתו של אדם מן העולם: מה שהוזכר בפסקת הפתיחה של מאמר זה ובשם סידורו של רבי יעקב עמדין, "בית יעקב". נראה כי אי אפשר להתעלם מנוכחות כה גבוהה של תפילה זו בסידור התפילה שלנו; (ז) בתפילת "קריאת שמע" שעל המיטה: בכמה סידורים משתלבת התפילה בקריאת שמע שעל המיטה. על פניו, ניתן לקשר וליחס מנהג זה עם מה שבסעיף הקודם בדבר האמירה בשעת הווידוי.
בניסיוננו למצוא את שורשו של ריבוי זה ואת ייחודי מקומות אמירתו נרצה לפנות למה שכתבו המפרשים על תפילה שכתבו שהשיר נכתב, לדעת המקובלים, על השם (של הבורא יתברך) של מ"ב אותיות המוזכר בתלמוד (קידושין עא ע"א): "אמר רבי יהודה אמר רב, שם של מ"ב אותיון אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מידותיו". על פי הגמרא, יש לנו ידיעות כי לקב"ה יש מבחינתנו וידיעותינו שמות מפורשים אחדים. ידוע על שם בן ד' אותיות (הוא כנראה מה שאנו מכנים: שם הויה) ויש שם בן י"ב אותיות (יש האומרים שרמוז בכינוי "הקדוש ברוך הוא" המכיל י"ב אותיות), ויש מעליו שם בן מ"ב אותיות, והוא הרמוז בשיר אנא בכח, ובמספר מילותיו (שבע שורות ובכל שורה שש מילים). מעליו יש אף שם בן ע"ב אותיות, שהוא כנראה גבוה מעל גבוה. מכל מקום, השיר רומז על הזכרת שם קדוש ונעלה של ה', ומכאן גם הוספת אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" מיד לאחר אמירת "אנא בכח", אמירה הנוהגת בסמוך להזכרת שם ה' שמעל השם הרגיל.
כשאנו מקשרים את תפילת "אנא בכח" לדברי המקובלים על שם בן מ"ב אותיות, נראה להוסיף עוד פרט מעניין המקשר אותנו לדבר נוסף שנמנה עם מ"ב מרכיבים. כותב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ג, ג): "נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים והפרחים תשעה והכפתורים אחד עשר וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן השנים וארבעים מעכב את כולן." המנורה שהיא סמלו של האור האלוקי על ישראל, הרי היא על כפתוריה ופרחיה וכו' תשמש כראוי רק בשלמות רמזי שמו המלא של ה', ואם חיסר אחת מכל סימניה, לא תהא זו המנורה.
מעתה נרצה לומר דבר שיחבר את מעמדה של התפילה למקומות אמירתה. אולי כל מקום שבו עומד האדם בסיומו של פרק, בסיומה של תקופה, הוא עומד לפני השכינה. לכן הוא מסכם, קורא ואומר "ריבון העולם, הריני לפניך, ואמירת אנא בכח תלווה אותו במעמד נשגב זה". כך בנטילת הבוקר וכך בהגשת הקטורת בוקר וערביים; כך בסיום החול וכניסת השבת, וכך בקריאת שמע על המיטה ובווידוי האחרון.
 
הרב יוסף אנטמן
מרצה בהתמחויות לתושב"ע ולתנ"ך
 
 
 

 

 

 

קבצים להורדה:
פנחס תשעא.pdf
מחבר:
אנטמן, הרב יוסף
דוא"ל:
[email protected]