דפי מאורות (5771-26)

"שעשה לי כל צרכי"? אכן כן!

 

ברכת "שעשה לי כל צרכי" מעלה קושי עקרוני: האם הבורא עושה את כל צרכיו של האדם? האם אין לנו צרכים שהקב"ה אינו ממלא אותם? אם כן, כיצד יכולים אנו לברך ברכה זו בלב שלם?

 

 

​

קודם שנענה על השאלה ננסה להבין את ההקשר שבו הברכה נאמרת. ברכת "שעשה לי כל צרכי" היא אחת הברכות שעל פי חז"ל יש לברך בשעת ביצוע פעולות מסוימות: "כי סיים מסאניה לימא [=כאשר נועל את נעליו יֹאמַר] ברוך שעשה לי כל צרכי" (בבלי, ברכות ס ע"ב). ומדוע דווקא על נעילת המנעלים? עונה על כך ר' דוד אבודרהם: "והטעם לברכה זו, שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו. וכיוון שלבש מנעליו כאילו נעשו לו כל צרכיו". על פי דעה זו בשעת הברכה צרכיו של האדם אינם מוכנים עדיין, אך מכיוון שנעילת הנעליים מאפשרת לו לצאת ולהשיג את הדרוש לו הרי זה כאילו התמלאו צרכיו כבר עתה.

גם ר' אלעזר ב"ר יהודה מגרמייזא (שגורס [והוא אינו יחיד]: "שעשית לי כל צרכי") מסב את הברכה על נעילת המנעלים ומסביר: "שלא יגוף באבן רגלו כשהולך". והוא מוסיף ומבאר: "ובברכה זו י' תיבות [=עשר מילים] [...] י' הליכות ציוה הקב"ה לישראל בחומש: 'הדרך ילכו בה', אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו" וכו'. לדעת הרוקח, הצרכים שעליהם מדובר אינם בהכרח הצרכים הגשמיים, אלא (אולי) דווקא הצרכים הרוחניים שאותם ציווה הבורא לישראל למלא [="ללכת"]. ה"מנעלים" הנרמזים בברכה הם למעשה דרישות אלוקיות מן האדם ללכת בדרכיו ולמלא אחר מצוותיו, והאדם נותן על כך שבח לבורא.

אולם בכך לא ענינו עדיין על השאלה שבה פתחנו את דברינו: הרי אנו יודעים שהבורא לא הגשים את כל משאלותינו ולא כל צרכינו התמלאו. כיצד, אם כן, יכולים אנו לברך את הברכה בכוונה ובלב שלם? תשובה לכך אנו מוצאים בהסברו של הראי"ה קוק ב"עולת ראיה":

כשהאדם מרגיש את עצמו עומד במהותו, בחייו, יודע הוא ברור, שכל מה שהוא צריך לטובתו עשה לו השם יתברך, מחיה המתים, יוצרם ומכלכלם. אין הבדל כלל בין החסרונות ובין היתרונות, כולם הם צרכיו של אדם וכל הדרוש לו באמת למגמת תכלית טובתו האמיתית נעשה ונשלם בחמלת אב הרחמים. עיקר ההכרה של הודאת הטובה במילוי ספק החיים הוא, שאנו יודעים שכל צרכינו עשויים הם, מצויים במציאות, ועפ"י ההטבה של המעשים והתעלות המוסר והקדושה יהיו ג"כ מצויים לנו ומוגעים

 

לידינו באופן מספיק וקל [...] ואז עפ"י התיקון המוסרי שיש ע"י המחסור ושבט העוני, ה"ז ג"כ בכלל מילוי הצרכים. אבל על כל אלה מאיר הרעיון, שהתודה היוצאת מקרב הנשמה היא על העֹשר הגדול, שברחמי היוצר וחמלתו על יצור, שבמציאות ההכנה שבבריאה כבר הכין ועשה כל מה שאנחנו צריכים לו, בין בעניינים הנוגעים להשלמה החמרית שלנו, בין בעניינים הנוגעים להשלמתנו הרוחנית, עפ"י אותה המידה העליונה, הידועה לחכמה הטהורה, המתגלה בחסד עליון בהנהגת היצור כולו, שכל אחד מישראל מברך ע"ז בלב נכון: "שעשה לי כל צרכי".

התשובה המפתיעה לשאלה ששאלנו היא אם כן: אכן כן, כל צרכינו עשויים כבר עתה. אנו משבחים את הבורא לא רק מכיוון שצרכינו עתידים להתמלא בהמשך היום (כדעת ר"ד אבודרהם), אלא כיוון שכבר עכשיו, עוד קודם שנצא למלאכת יומנו, כל צרכינו התמלאו ומצויים לנו. גם כאשר נדמה לנו, בעיני בשר ודם, שחסר לנו משהו, מבאר הראי"ה, הרי שעל פי החכמה הטהורה "אין הבדל כלל בין החסרונות ובין היתרונות, כולם הם צרכיו של אדם". כאשר אדם מישראל מברך ברכה זו הוא מבטא את אמונתו ואת ביטחונו "שכל צרכינו עשויים הם, מצויים במציאות, ועפ"י ההטבה של המעשים והתעלות המוסר והקדושה יהיו ג"כ מצויים לנו ומוגעים לידינו באופן מספיק וקל". צרכינו – הן הגשמיים הן הרוחניים – כבר התמלאו, אלא שבגלל חסרונותינו שלנו אין אנו מבחינים בכך. אולם אם נתעלה במעלות המוסר והקדושה נוכל לעשות זאת. חסרון הצרכים אינו נובע, אם כן, מן המציאוּת, אלא ממיעוט יכולתנו להבחין שלמעשה אין חיסרון כזה.

לאור דברים אלה מובן שברכה זו צריכה להיאמר בשמחה רבה "ובלב נכון", שהרי על דרך האמת לא חסר לנו דבר. הרש"ר הירש בפירושו לסידור רואה בברכות השחר ביטוי לחידוש הבטחת הנאמנות שלנו כלפי בורא עולם. הסברו לברכת "עשה לי כל צרכי" שונה אמנם מזה של הראי"ה, אך כוונת שניהם דומה: ברכה זו היא ביטוי לקשר, לאמונה ולביטחון שיש לאדם בבורא עולם, שהוא עושה לו את כל צרכיו.

 

פרופ' אליעזר שלוסברג

מרצה בהתמחות למחשבת ישראל

 

 

 

 

 

 

 

מחבר:

שלוסברג, פרופ' אליעזר

דוא"ל:

[email protected]