You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
דפי מאורות-עיונים בסידור התפילה- מתיר אסורים
דפי מאורות (5771-23)
הביטוי "ה' מתיר אסורים" מופיע בתהלים קמו ונאמר בתפילה בכל יום בפסוקי דזמרה.
בתהליך זה של פעולת כוח האמונה היהודי בנפש נודע תפקיד חשוב לפסוקי דזמרה. במרכזם מופיעים לפי סדר מובנה חמישה מזמורי תהלים במלואם – ממזמורים קמו עד קנ.[1] התהליך במזמורים אלו מתחיל בפנייה אל הנפש להלל את ה' במובן כללי. עובר למעין ציווי והוראה לצבא השמים ולאחר מכן נדרשת לא רק "שירת הבריאה" אלא "שירת ישראל".[2] במזמור המסיים שלב זה מופיעה פנייה כללית רבת עצמה המשלבת את גבורתו וגדולתו של ה' עם שכלול המציאות ב"נבל וכינור" עד ש"כל הנשמה" מהללת את ה' גם במובן האישי של האדם וגם כביטוי של כל העולם הסובב אותו.
[1] פרקים אלו נקראים "פרקי הללויה" כיוון שהם פותחים ומסתיימים במילה "הללויה", והם עיקר פסוקי דזמרה, כפי שנפסק בשולחן ערוך נב, א, ובמשנה ברורה שם סעיף קטן ד.
[2] מבנה דומה שעובר מהלל לה' על שברא את העולם להלל לה' על שהוא אלוקי ישראל אפשר לראות במבנה של פרקי "לכו נרננה" שנאמרים בקבלת שבת.
פרק קמו ומבנה החלק החותם בו
הביטוי "מתיר אסורים" שייך למזמור הבסיס של תהליך זה. להבנת הביטוי והקשרו נביא את החלק האחרון, שבו מופיע הביטוי (פסוקים ו–י), החותם את המזמור.
עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השמר אמת לעולם: עשה משפט לעשוקים נתן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים. ה' פקח עורים ה' זקף כפופים ה' אהב צדיקים. ה' שמר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות. ימלך ה' לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללויה.
האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי,[1] מייחס את ארבעת הביטויים – רעבים, אסורים, עיוורים, כפופים – לכלל אחד: עשוקים. כדרכו החסידית מסביר האדמו"ר הזקן את הביטוי הכללי של עשוקים על המצויים בעולם ורחוקים מתודעה אלוקית. כחלוקה כללית נציין שעל פי החסידות יש שתי תודעות בסיסיות שיהודי נתון בהן:[2] יש יהודי שאצלו העולם קיים באופן פשוט, ויש בנפש חידוש כאשר מתגלה שיש ה' בעולם. מצב זה נקרא עולמות בפשיטות ואלוקות בהתחדשות. לעומת מצב זה מתואר מצב הפוך (אשר קיים במידה מסוימת אצל כל יהודי) והוא תודעה פשוטה שה' קיים ויש בנפש חידוש כאשר מתברר שיש גם עולם מציאותי קיים מלבד ה' כביכול. מצב זה נקרא אלוקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות. ה"עשוקים" באופן כללי הם הנשמות הנמצאות תחת שליטה כזאת או אחרת של מציאות העולם המכסה על גילוי הבורא, ואינן יכולות לחוש באופן בהיר גילוי אלוקות. ארבעת סוגי ה"עשוקים" הם ארבע דרגות של חסימה פנימית המונעת מהנפש מלהתקרב לה' ולחשוף כי מאחורי המציאות יש בורא המהווה אותה מרגע לרגע. ה"כפופים" נתונים לחלוטין בתוך המציאות המושכת אותם למטה ואינם יכולים להרים את הראש. התחושה שלהם את מציאות העולם כקיים מצד עצמו חזקה כל כך שאין הם יכולים להעלות על דעתם שהכול נברא וכי מציאות הבורא חזקה ממציאות זו אשר חלקה הוא פרי דמיונם. הדמיון הוא אשר משלים את התמונה המעוותת כאילו העולם קיים מצד עצמו ואוטם את היכולת להאמין בהתחדשות העולם על ידי הבורא בכל רגע. העיוורים נמצאים במצב אשר מצד אחד כלי הראייה שלהם לחזות את נבראות העולם בכל רגע אינם פועלים אך אין הם משוכים לתוך המציאות בעל כרחם. האסורים הם בעלי יכולת ראיית מציאות ה' המחיה את העולם, אך עדיין הם אסורים בתוכו. מצב זה מתואר על ידי האדמו"ר הזקן על מי שמצליח לפתח בעמקות בכלי השכל שלו את התודעה של מציאות ה' אך אינו מסוגל להוליד את אהבת ה' ואת יראת ה' בכל מצווה ותפילה. מצד אחד בהירה לו מציאות ה' אך אין זה גורם להתעוררות אהבה כאש בוערה בלבו. הדבר דומה לבני זוג שנפגשים, נוצר קשר טוב ביניהם ולכל אחד ברור שזה בן זוגו המתאים, אך בכל זאת משהו בהתלהבות שבקשר לא קורה.
בחסידות[3] מוסבר כי על ידי אהבת הצדיקים שלנו אנו נגאלים משלוש המדרגות הנ"ל. ה' מתיר אסורים, פוקח עיוורים, וזוקף כפופים על ידי שהוא שותל צדיקים בכל דור ודור. הצדיקים שאינם כפופים למציאות העולם ורואים את חידוש העולם בכל רגע על ידי ה' ומתעוררים באהבה רבה ותשוקה ונפש שוקקה אל ה', מאפשרים לכל העשוקים להינצל מיד עושקיהם. אהבת הצדיקים משחררת את העשוקים ומאפשרת לתפילתם לעלות עד המקום שבו יש עמידה לנוכח ה' בפסגת התפילה שבה פונה היהודי בפנייה ישירה אל ה' "ברוך אתה...". באופן פשוט מי שאומר שהוא רואה דבר שאין איש אחר רואה – מקומם ומרגיז. היכולת לראות צדיק הרואה את נבראות העולם בכל רגע מחדש ולא לשנוא אותו בשל כך, ולהפך – לאהוב אותו, באה בעקבות תהליך של התקרבות אישית של כל אחד אל ה"צדיק" שלו. הצדיק הוא מי שהמפגש אתו מעורר אותך לחוש שיש ה' בעולם ולכל אחד יש צדיק אחר. אמנם אהבת הצדיקים אין פירושה רק אהבת הצדיק שלי, אלא היכולת שלי לאהוב את הצדיק של השני הכרחית כדי לגרום לתהליך נכון. מי שהופך את הצדיק שלו לצדיק יחיד אינו יכול לצאת מגדר ה"עשוקים" כיוון שהוא חוסם את עצמו מלראות את גילוי ה' בעולם בריבוי פנים כפי שבא לידי ביטוי בריבוי הצדיקים וסגנונות הקשר שלהם עם ה'. בזכות שלב זה בפסוקי דזמרה משתחרר הכוח לראות את גילוי ה' בעולם והתפילה יכולה לעלות למקום המלאכים האומרים קדושה ועד לפסגת הפנייה הישירה בתפילת לחש שבה אפילו המלאכים אינם עומדים. כפי שהסברנו יורדת התפילה אל תוך העולם ועוסקת ביישובו מתוך תחושה של ביטוי רצון ה' בקיום העולם בכל רגע מאין ליש.
מירב שפירא
מרצה במסלול למחול ולתנועה
