דפי מאורות (5771-17)

אתה בחרתנו – הזכות והחובה

 

ייחודיותו ועליונותו של עם ישראל ביחס לשאר העמים, בהיותו עמו של הקב"ה (כפי שהם מוצאים ביטוים בברכה זו), הן מאבני היסוד של אמונת היהדות. ייחודיות זו מודגשת בפסוקים רבים בתנ"ך וקיימת לאורך כל שלבי קיומו של עם ישראל.

 

 

בחירת עם ישראל החלה מתוך חיבת ה' לאבות האומה, המשיכה בשעבוד מצרים והוצאתם משם כדי לתת להם את התורה ולהפכם לעם סגולה מכל העמים. כל אלה אינם רק ברית בין שניים – ה' ועמו, אלא מהווה חיבור של אחדות כביכול בין הקב"ה, ישראל והתורה. באחדות זו יש דרישה מישראל להיות קדוש כמו שה' קדוש. זוהי גם סיבת הבדלתם מן העמים האחרים, אם באיסור נישואי תערובת אם באיסורי מאכל ומשתה. זוהי הבדלה הנגזרת ממהותו הרוחנית של היהודי מעצם תפקידו בעולם: עבודת האלוקים בקיום תרי"ג המצוות, לעומת שבע מצוות בני נח שבהן מחויב הגוי.

במחשבת ישראל תופס מקום נכבד עניינו, מהותו ושונותו של עם ישראל כעם הנבחר. ריה"ל בכוזרי מסווג את הבריאה לדרגות: דומם, חי, צומח, מדבר (אדם) וישראל. המהר"ל קובע שמין האדם בכללותו הוא "צלם אלוקים", אולם עם ישראל הם "הצלם שבצלם".

מודעות זו לממדיה של הנשגבות והרוממות של עם ישראל ביחס לשאר העמים, מציבה אותנו בפתחם של שני מדרונות מוסריים. הסיכון הראשון הוא ש"אתה בחרתנו" מבטא התנשאות וגאווה לאומית המביא לתחושת הערכה עצמית מופרזת ולחוסר תיקון המידות בין אדם למקום. גאווה זו במקום לקרב מרחיקה את האדם מבוראו "תועבת ה' כל גבה לב", ולבסוף דוחקת את רגלי השכינה. הסכנה השנייה מתעוררת בתחום מצוות שבין אדם לחברו. כאשר יאמר אדם "והבדילנו מן התועים", "שלא שם חלקנו כהם" וכיוצא בזה סופו שבא לזלזל בזולתו ולהשריש את נחיתות הזולת. מכאן הדרך לניצולו, לדיכויו, לרדיפתו ולהריגתו קצרה ביותר. הליכה על פי אידאולוגיה זו אינה שונה מזו של הגויים שרדפו, דיכאו וטבחו בנו משך שנות אלפיים. יוצא שגם ישראל עלול למצוא עצמו בגזענים. הייתכן?

לאמתו של דבר, בדיקת טענות אלה תשמש פתח להבנת הסיבה לבחירת עם ישראל, והשקפה רחבה על מהות מעלתם לעצמם פנימה וגם לגבי העמים האחרים.

 

הפרכת החשש לגאווה לאומית

עיון בכתובים מעלה שבחירתו של עם ישראל, קיומו, שרידותו וגאולתו העתידית אינם באים בזכות מעשיו וצדקתו אלא למרות חטאיו, כישלונותיו ומרידותיו שנמשכו במשך כל תקופת קיומו ועד עצם היום הזה. פסוקי התנ"ך רוויים באמירות קשות המבקרות את רמתו המוסרית-דתית של עם ישראל ומהוות כתב אישום חמור כנגדו. מצד זה, היו חייבים חלילה כליה, ופעמים רבות אכן רצה ה' להשמידם כפי שמתואר בשמות, ביחזקאל, במלכים, בישעיה ובירמיה. שיבתם לארץ אף היא בגדר חסד ה' ולא בזכותם העצמית. התנ"ך, יותר משהוא בא לבטא את ייחוסו של עם ישראל, יש בו מוסר ותוכחה כלפיו.

 

נשגבותו של עם ישראל ביחס לעצמו וביחס לשאר העמים

בכל מקום שבו מתייחס הכתוב לקדושתו ולמעלתו של עם ישראל מופיעה לידו החובה להתקדשות, להיטהרות ולעבודה על המידות, ובשום אופן לא מתוך הצדקה להשפלת הזולת. "אתה בחרתנו מכל העמים [...] ורוממתנו [...]", אבל התכלית: "וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו לעבודתך [...] ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת". כל היותנו עם סגולה הוא רק תיאור מדרגה המחייב דרגות גבוהות של עבודת ה', שהרי "עם קדוש אתה".

אולם לא זו בלבד שאין רצון או היתר לדכא ולרדוף עמים אחרים, אלא אחת המטרות שברוממות ישראל וקדושתם היא מתוך תפקידם ביחס לשאר העמים. בבחירת ה' את ישראל לקראת מתן תורה הוא מבשר להם: "והייתם לי סגולה מכל העמים [...] ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יח, ה–ו). הווי אומר, היותם עם סגולה נועד לשם היותם ממלכת כוהנים. הכוהן אף הוא קדוש מישראל, אולם ברור שעיקר תפקידו הוא קירוב ישראל לה' הן בעבודת הקרבנות: "ישימו קטורה באפיך" הן בהוראת התורה: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לב, י). ככוהן ביחס לישראל כן ישראל ביחס לעמים. בנבואות הנחמה של ישעיה, מיכה ונביאים נוספים מובלט תפקידו של עם ישראל כמורה דרך לשאר העמים: "והלכו גויים לאורך" (ישעיה מב, ו). גם תפקידו השני של הכוהן, קירוב לה' באמצעות בית המקדש כמקום תפילה והבאת קרבנות, מובלט בנביאים: "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיה נו, ז).

בנבואות הנחמה אנו מוצאים שאחת התוצאות והמטרות המיידיות שלהן היא תיקון העולם כולו: "הנני בא ושכנתי בתוכך [...] ונלוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא" (זכריה ב, יד); "ועלייך יזרח ה' [...] והלכו גויים רבים לאורך" (ישעיה ס, ב–ג). ואמנם מטרת הבריאה היא תיקוןעולם במלכות ה' (לא רק ישראל): "וכל בני בשר יקראו בשמך". נמצא שהישרדותו ותפקידו של עם ישראל הוא להרבות כבוד שמים בעולם והבאתו למצב ש"יטו שכם אחד לעבדך".

לסיכום, בברכת "שלא עשני גוי" אנו מבטאים הכרה ותודה לה' על היותנו עם נבחר וקדוש. אין זו התנשאות מתוך תחושת עליונות ואף לא הצדקה לדיכוי ולניצול הגוי. זוהי עליונות שמחייבת קבלת עול מלכות שמים, היטהרות והתקדשות כדי להביא את העולם כולו לתכליתו – תיקון במלכות ה' עד שתימלא הארץ דעה את ה'.

ד"ר חי'ה כ"ץ

מרצה בהתמחות לאנגלית

 

 

 

 

 

 

מחבר:

כ"ץ, ד"ר חיה

דוא"ל:

[email protected]