דפי מאורות (5771-12)

כתב השו"ע (או"ח סימן מ"ז סעיף א'): "ברכת התורה צריך לזהר בה מאוד". בעל המשנה ברורה מוסיף (שם סעיף קטן א') שייחודיות ברכות אלו נובעת מזה שחיובן של ברכות התורה הוא מהתורה.

מתוך נתונים אלו יש לשאול מספר שאלות.

ברכות התורה -חשיבותם וייחודם

 

בבואנו לעסוק בעניינם של ברכות התורה נקדים ונביא את המקור שלהן בגמרא (ברכות יא, ב):

 

מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל: אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה. ורבי יוחנן מסיים בה הכי: הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא אמר: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה. אמר רב המנונא: זו היא מעולה שבברכות. הלכך לימרינהו לכולהו.

 

כתב השו"ע (או"ח סימן מ"ז סעיף א'): "ברכת התורה צריך לזהר בה מאוד". בעל המשנה ברורה מוסיף (שם סעיף קטן א') שייחודיות ברכות אלו נובעת מזה שחיובן של ברכות התורה הוא מהתורה.

מתוך נתונים אלו יש לשאול מספר שאלות:

א. מדוע חיובן של ברכות התורה הוא מהתורה ולא כשאר ברכות המצוות?

ב. הגמרא לעיל מביאה מספר דעות בנוגע לנוסח הברכה: בניגוד לדעה הראשונה שסוברת שהברכה דומה לשאר ברכות המצוות, שתי הדעות הנוספות סוברות שלאותה הברכה הקשורה ללימוד התורה צריך נוסח שונה. מה הסיבה לשינוי זה?

שאלות אלו מתחדדות מדברי הגמרא (נדרים פא, א):

 

דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: (ירמיהו ט) מי האיש החכם ויבן את זאת? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב: (ירמיהו ט) ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו', היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה! אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה.

 

על פי הגמרא, הסיבה לחורבן היתה שלא ברכו על לימוד התורה תחילה. גם כאן יש לשאול, מה חמור כל כך בחטא זה?

 

המהר"ל מפראג (בהקדמה לספרו תפארת ישראל וכן בספרו נתיבות עולם, נתיב התורה פרק ז') מאריך בהסבר גמרא זו. מהר"ל מבאר כי לימוד התורה איננה עוד מצווה פרטית רגילה. מהותו של ציווי רגיל הוא ביטול של האדם כלפי האדון המצווה עליו. אמנם אנחנו שמחים לעשות את רצון ה' וכמובן גם מתעלים מעשיית רצונו, מהות קיום המצוות היא ביטוי של עבדות כלפי ה'. לימוד התורה איננו כזה. הלימוד הוא תוספת חכמה לאדם. מהות הלימוד הוא עלייתו של האדם הלומד; הוא מבין יותר ויודע יותר. השפע הגדול שה' נתן לנו דרך התורה הוא שהאדם עצמו מתעלה דרך דבר ה', שהאדם מפתח את כוחותיו הרוחניים.

מתוך כך מובן השינוי בנוסח ברכות התורה. אין פה מצווה רגילה בלבד אלא בנוסף לציווי הרגיל יש דגש על חשיבות הלימוד וההבנה. אנו מברכים שלוש ברכות ולא אחת בלבד משום שיש פה אספקטים שונים: יש  מצווה ולכן מברכים נוסח רגיל של ברכת המצוות. (אם נדייק נראה שלפי חלק מהנוסחים יש הבדל בין הציווי לבין הדרגה הנוספת. הציווי הוא על עצם העיסוק בדברי תורה, גם אם האדם לא הבין באופן שלם. לכן קבעו חז"ל בנוסח הברכה את לשון "עיסוק" בתורה.)

לעומת זאת הברכה השניה מבטאת את הצד המיוחד שבחכמת התורה. קודם כל אנו מבקשים מהקב"ה שיערב לנו את התורה כדי שנרצה להידבק בה. רק לבסוף אנו מברכים שה' מלמד תורה, בשימת דגש על הבנה, כי זאת מהות החכמה, ללמוד ולהבין.

בנוסף, תיקנו חז"ל ברכה שלישית המדגישה את העובדה שה' בחר בנו מכל העמים כדי לתת לנו את תורתו.

 

לפי דברינו נוכל להבין גם מדוע חיובן של הברכות הוא מהתורה. מהות הברכה הוא קישור המעשה שעושה האדם כלפי שמיא. יסוד זה קיים גם בברכות הנהנין וגם בברכות המצוות. כשאדם מברך לפני אכילתו הוא מפנים שכל אכילתו היא בעצם מתנה מה'. בברכת המצוות עצם עשיית המצווה היא זכירת ה' משום שהאדם עושה את המצווה בגלל שה' ציווה אותו. זאת הסיבה שמן התורה אין ברכה לפני עשיית המצוות, שכן באופן טבעי ורגיל כל עשיית מצווה צריכה להיות במודעות של חיבור לה'. אלא, שבמרוצת הדורות ראו חז"ל שהמצוות נעשו להרגל והאדם לא קישר אותן בתודעתו לעשיית רצון ה'. לכן תיקנו ברכה שתסייע לאדם לקשר בין מעשה המצווה לקיום רצון ה'.

אמנם, בלימוד התורה, דווקא בגלל עליונותה וחשיבותה העצמית של התורה יש חשש לשכחה גדולה יותר. האדם המתמקד בחכמת התורה ובגדלותה עלול לשכוח שכל זה הגיע מה' וצריך גם להתקיים מתוך חיבור לה'. באופן טבעי האדם מתמקד בתורה הנגלית אליו ושוכח שהתהליך צריך להיות כזה שמתוך קישור ואהבה לה', ודווקא מתוך כך, עוסקים בתורתו. לכן הברכה היתה נצרכת מההתחלה.

 

זאת גם הסיבה לחורבן הארץ. המהר"ל מסביר שבאופן טכני כן בירכו את ברכת התורה אבל שכחו את המהות שלה. הם לא עשו את החיבור בין ה' לתורה. במקום שה' יהיה מרכז החיים ומתוך כך יתעסקו בתורתו הם עזבו את ה', את השורש הרוחני, את הנשמה שבתורה ובמצוות. כשאין בסיס רוחני רחב והכל טכני וחיצוני בלבד, ההדרדרות המעשית מגיעה ממילא. 

​

 

 

 

 

מחבר:

ד"ר דבורי הנדלר - מרכזת התמחות לתקשורת