עיונים בסידור התפילה - ברכת תפלין

 

התפארת האלוקית אשר נתגלתה בכנסת ישראל, במהות נשמתה, ביסוד חייה הכלליים, חודרת היא בכל נשמת כל יחיד ויחיד מיחידיה. האופי המקודש המיוחד, של אומה קדושה ונפלאה זו, אין לו ערך ודוגמא בכל מהות חיים ונפשיות של כל האדם אשר על פני האדמה.

נשוב לדברים המדהימים והמרוממים האלה בהמשך, עם רצון להבין את הקשר למצוות תפילין.

הגמרא במסכת ברכות )דף ס ע"ב( אומרת: "כי מנח תפילין אדרעיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ארישיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין".

כלומר, בהנחת תפילין יש שני חלקים: הנחת תפילין של יד והנחת תפילין של ראש ועל כל תפילה יש ברכה שונה.

הגמרא במסכת מנחות (דף לו ע"א) אומרת:

אמר רב חסדא סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך. סח – אין, לא סח – לא? והא שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן על תפילה של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין? אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא סח מברך אחת סח מברך שתים.

בעקבות הגמרות הנ"ל פסק השולחן ערוך (סימן כה) שמברכים ברכה אחת על הנחת תפילין של יד ושל ראש, אלא אם כן סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש שאז מברך שתיים וכך נוהגים בני עדות ספרד. האשכנזים הפוסקים על פי הרמ"א מברכים שתי ברכות בכל מקרה: "להניח" על תפילין של יד ו"על מצוות תפילין" על תפילין של ראש.

לכל הסוגיה ההלכתית הזו, יש רקע מהותי – ערכי מאוד ומשמעותי עבורנו.

בהנחת תפילין שתי מצוות: תפילין של יד ותפילין של ראש. השאלה העומדת לפתחם של הפוסקים היא על החיבור המהותי בין שתי המצוות, הסמיכות הטכנית של שתי המצוות ועל ההפסק ביניהן, ומתוך כך גם האם נברך ברכה אחת או שתיים.

נחזור לדברי הרב קוק שאתם פתחנו. בהמשך לציטוט שהבאנו בתחילת הדברים אומר הרב קוק:

גאות קודש זאת מורשה היא לקהילת יעקב, ואיתנה היא סגולה זו, אדירה ואמיצה היא יותר מכל חקות של כל היקום. והפאר של הטבעיות האלקית הזאת, בתכונתה המדותית הנפשית ובערכה השכלי ברוחני, הוא מתבלט בהוד קדשו ע"י מצות תפילין הדרת תפארתנו והבלטת משגב קדושתנו העצמית, החבויה במעמקי הויתנו, שהם יוצאים אל הופעה האורית על

 

ידי קדושת המצוה הנאדרת בעז קדשה בתוכן הכפול: בתכונה המדותית והמזגית בהופעת הקודש אשר לתפילה של יד, ובתכונה השכלית הדעית, המוארה באור ההקשבה האלקית הנפלאה, בקדושת פאר התפילה של ראש, שהן מתאחדות שתיהן יחד להיות קודש קדשים, למלאת אור פאר והדר נצח אל כל מהות החיים המיוחדים.

בעקבות הדברים הנ"ל יש במצוות התפילין עניין מיוחד שצריך להשפיע על כל אחד מהאומה הישראלית, "אומה קדושה ונפלאה זו", בהתנהגותו ובהנהגתו במהלך חייו. זה החיבור המחייב והבלתי מתפשר בין תפילין של יד לתפילין של ראש. התפילין של יד מבטאים, בדבריו של הרב קוק, את המידות, את הרגש, את הלב (בניגוד לאחרים שהדגישו בתפילין של יד יותר את הצד המעשי של האדם). לדגש זה יש ביסוס הלכתי במיקום תפילין של יד כנגד הלב. תפילין של ראש מבטאים את התבונה השכלית, הדעת. הנחת התפילין בבוקר, לפני כל פעולה אחרת שעושים, יש בה משום תזכורת ליהודי שבכל מעשה שהוא עושה, שממילא יונק או קשור לאלוקות ולבורא העולם, יש שני שותפים: הלב והמוח, הרגש והשכל. שני השותפים צריכים להסכים ולהשלים עם הצעד. זהו העניין המיוחד של העם המיוחד שחייב להקפיד על שילוב בין שני הדברים, ללא שיהיה הפסק או פעולה חוצצת ביניהם. לעתים רואים פעולות שונות, חלקן רוחניות, ששותף אחד לא נמצא בהן. פעולות רגשיות, תגובות רגשיות, אמירות רגשיות או להפך, הכול שכלי ללא אפשרות כניסה לשותף הרגשי. במקרים כאלו יש לזכור את ההכרח של שני השותפים. הצורך בשני חלקי המצווה, של יד ושל ראש, והחובה שלא להפסיק ביניהם אלא לראותם כחטיבה אחת, מדגישה לנו את נחיצות הרגש והשכל בכל פעולה.

הנושא קשור מאוד ורלוונטי גם לנושא השנתי של המכללה השנה: "הנני – שלחני". הרצון למסירות ולהקרבה, לא רק בהופעה רגעית וחד פעמית אלא כדרך חיים, בהתמדה, ללא תלות בגיל או במצב המשפחתי, צריך לבוא בשילוב הנכון שבין שני השותפים: הלב והשכל וב"הסכמת שניהם". "הנני" שיגיע רק מתוך תחושה רגשית של "בא לי לעשות משהו לעם ישראל" או לחילופין ממחשבה שכלית שאינה משולבת עם הרגש – לא יתמיד. מדובר על אחת ההחלטות החשובות של האדם ובשלב שבו הסטודנטיות נמצאות בחייהן, זה הזמן לכנס את שני השותפים ולקבל החלטה לחיים: "הנני – שלחני".

 

מרצה בהתמחות לחינוך חברתי קהילתי