בעין חינוכית (43)

רקע: יום השואה מאחורינו, ויום הזיכרון ויום העצמאות השישים לפנינו. לקראת יום הזיכרון אנו מוצאים לנכון לשתף אתכם בתיאור מרגש על הכנסת ספר תורה לאחד מגיבורי מלחמת לבנון השנייה. ספר התורה הוכנס לזכרו של סרן דניאל גומז הי"ד. דניאל טייס בן 25 ובוגר המכינה בעצמונה היה תושב מושב נחלים. מסוקו הופל בעת פעילות מבצעית במסגרת מלחמת לבנון. הוא הותיר אחריו אישה בחודש השישי להריונה. שלושה חודשים לאחר נפילתו נולד בנו בכורו, לו קוראים: אביה דניאל. האופן בו בחרה המשפחה להכניס את ספר התורה, בצד כתיבתו המרגשת של אשר פרשני, מעוררת למחשבה על אופי הזיכרון של נופלינו.

 

 

​

לפני זמן קצר נערך טקס הכנסת ספר תורה בבית הכנסת המרכזי במושב נחלים, לזכרו של הטייס דניאל גומז הי"ד.

אם לא היית, לא תבין. שילוב מופלא בין עצמה ותעצומות נפש.

הייתי בתוך בית הכנסת כששמעתי את קול השופרות משתלב בקול השירה והריקודים של מאות אנשים הנכנסים לבית הכנסת. כולם נסחפים לשורות הרוקדים עם ספרי התורה, המתקדמים על פי קצב התזמורת והזמרים. מעל כולם ספר התורה של דני שמחליף ידיים – פעם אצל האבא פטריק ופעם אצל בן משפחה; פעם אצל חבר טייס ופעם אצל סתם אזרח שהגיע להשתתף בטקס. כולם מחפשים את קרבתו של דני.

היה זה מעמד זיכרון שתוכנו שמחת תורה אמיתית. בית כנסת ענק שהתרוקן מספסליו, היה מלא עד אפס מקום. כולו מזומן לקבל את הבאים השמחים בספר התורה של דני. הספר מוכנס לזכרו של טייס צעיר שנפל בקרב. ובחתימת ההזמנה כתבו ההורים האבלים: "בואו בשמחה".

בהקפה ראשונה נתכבדו בני המשפחה. דממה. רגע של זיכרון. שניות של עצב. המנחה מתאר במילים ספורות את הרגעים האחרונים של דני. ואז, או אז פותחת התזמורת בניגון חרישי שהולך ומתגבר, והופך מיגון לשמחה. המשפחה עם ספרי התורה מוקפים ברוקדים צמאי אמונה שסוחפים ונסחפים ויוצרים שילוב מופלא בין עצמה ותעצומות נפש.

ההקפה שניתנה לחברים הטייסים גם היא הטילה דממה למספר שניות. לובשי המדים הכחולים הולכים לקחת את הספרים כאילו הולכים למצעד זיכרון לחבר חסר. אך מיד עם קבלת ספרי התורה והספר של דני בידיהם, כאילו החלל הפעור התמלא. ושוב שורות שורות של רוקדים בשירה אדירה וסוחפת. הטייסים עם ספרי התורה וכאילו דני אתם.

עצמה ותעצומות נפש.

ההקפה של המחלצים אינה ניתנת לתיאור. ברקע מתאר המנחה את מסעם הלילי הארוך של הגיבורים ההולכים לחפש ולהביא את גופות הטייסים. הם נקראים לקחת את ספרי התורה וכאילו בדרכם אל הספר הם עדיין מחפשים את גופתו של דני. עם קבלת ספר התורה, הם מצאו אותו. דממה של עצמה ותעצומות נפש. הציבור העצום שוב שוטף את בית הכנסת בשירה אדירה ומלוכדת ומחלץ את המחלצים מן המסע הלילי אל השירה והריקודים.

אחד האורחים שאל לפשר השמחה. כיצד העצבות יכולה להשתלב בשמחה אדירה שכזו. איני יודע האם מישהו ענה לו. אך בסופו של ערב, גם הוא השתלב בעצמה ובתעצומות הנפש.

הקפת ההורים השכולים, קרעה את הלב. דממה קורעת לב. הורים שכולים שאיבדו את יקיריהם באותו "יסעור" מפוחם. הם נקראו לקחת את ספרי התורה, כאילו לקחת את יקיריהם. דממה מלווה בדמעות הקהל, וכל אחד שואל בלבו כיצד תצא הקפה זו לדרך. כיצד יקום השכול, יעמוד, ישיר וירקוד?

אם לא היית, לא תבין.

כמעט בלחש ניגנה התזמורת חרישית. הציבור כולו, כאילו תחת יד מכוונת, לא נסחף לשירה ולשורות רוקדים. אט אט נפתח מעגל ענק בכל שטחו העצום של בית הכנסת, הידיים מונחות איש על כתפי חברו, בתנועות איטיות אך קצובות על רקע "רחם". מחובקים כאיש אחד, שרים בדבקות אין קץ. ובמרכז, פטריק האב מחבק את ספר התורה של דני וסביבו מחובקים אתו מספר מצומצם של בני משפחה וחברים. פטריק מחבק את דני, המשפחה והחברים מחבקים את פטריק והמעגל הענק של הציבור המתנועע מחבק את המשפחה כולה.

עצמה ותעצומות נפש. אם לא היית, לא תבין.

אם חיפשנו אמונה, אם חיפשנו דרך וצדקת הדרך, אם חיפשנו דרך ותורת חיים –

מצאנו אותה כאן, בהכנסת ספר התורה לזכרו של דני גומז הי"ד.

אני הייתי שם,

אשר פרשני

וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי (יחזקאל טז)

הרהורים חינוכיים

Y     התיאור של אשר ואופי הכנסת ספר התורה, יש בהם שילוב מופלא של עצב ואמונה, כאב ועצמה. במילותיו של אשר,  
     יש כאן 'דרך ותורת חיים'. איזו דרך הוא פגש בעת הכנסת ספר התורה?

Y     האם וכיצד ניתן לחבר את תלמידינו לעולם רוחני עשיר שכזה, לדרך הזאת, ביום הזיכרון?

Y     כיצד ניתן לחבר בין הכאב הפרטי ובין השייכות הלאומית, הנותנת כוחות להתמודד ולצמוח מתוך הכאב?

Y     כיצד נשכיל להפוך את יום הזיכרון ליום של אמירה רוחנית וחינוכית רגישים? האם כל טקס משרת מטרה זו?

Y     כיצד יונקים מיום הזיכרון תעצומות כדי לטפס אל עבר המשמעות האמתית של יום העצמאות?

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

עצמה ותעצומת נפש לקראת יום הזכרון

מחבר:

אשר פרשני, מנהל אדמיניסטרטיבי, מכללת אורות ישראל