יום העצמאות במשנתו, הגותו והנהגתו של הרצי"ה

[1] ר"ש אבינר (עורך), שיחות הרצי”ה: מדינת ישראל, גליון 34, עמ' 7; הנ"ל, עטורי כהנים, 97 (אדר תשנ"ג), עמ' 25; הנ"ל (עורך), שיחות הרב צבי יהודה: מועדים, ב, ירושלים תשס"ז, עמ' 149-150.

[2] ר"ש אבינר (עורך), (לעיל, תחילת הערה 1), עמ' 4.

[3] שמעתי זאת ממו"ר הרב בנימין איזנר. וראה: עטורי כהנים, 52 (תמוז תשמ"ט), עמ' 45; שם, 235 (אייר תשס"ד), עמ' 39; שו"ת במראה הבזק, ד, ירושלים תשס"ב, סי' נג-נד. רבה של קרית ארבע, הרב דב ליאור, מסר לי, שהנימוק של הרצי”ה להתיר את הגילוח ביום זה, היה - זה כסנדק ובעל ברית הרשאים להסתפר ביום הברית המתקיימת ימי ספירת העומר, ראה: משנה ברורה, סי' תצג ס"ק יב.

[4] על ייסוד הרבנות הראשית ופועלו של הראי"ה קוק, ראה מאמרי: 'הרקע להקמת הרבנות הראשית: ארגונה, ביסוסה ופעילותה עד הקמת המדינה', בתוך: ר"י אלפסי וג' בת-יהודה (עורכים), יובל המאה של המזרחי, ירושלים תשס"ב, עמ' רסו-רפח.

[5] ראה על כך במאמרי: 'הרבנות הראשית ויום העצמאות', בתוך: ר"א ורהפטיג וש' כ"ץ (עורכים), הרבנות הראשית לישראל: שבעים שנה לייסודה, ירושלים תשס"ב, עמ' 804-966.

[6] רצ"י קוק, 'מזמור י"ט של מדינת ישראל', לנתיבות ישראל, ב, ירושלים תשל"ט, עמ' קנז. וראה עוד: עטורי כהנים, 94 (כסלו תשנ"ג), עמ' 38; ר"א רמר, גדול שימושה, ירושלים תשנ"ה, עמ' לה; רח"א שורץ, בדרך התורה הגואלת, בית-אל תשס"ו, עמ' רכב; ר"ה רבינוביץ, מאורות הרצי"ה, אלקנה-רחובות תשע"א, עמ' תקצט. הרב דוד שפירא מסר לי, שהוא שמע את הרצי”ה מברך בליל החג ברכת 'שהחיינו' על מגבעת חדשה שקנה לכבוד היום, כי הוא סבר שיש לברך ברכה זאת, אך הוא לא רצה לעשות זאת בפרהסיה בניגוד להוראת הרבנות הראשית. על ישיבת 'מרכז הרב', ראה: ר"י רודיק, ישיבת "מרכז הרב" - התפתחותה ומגמותיה החינוכיות (תרפ"א-תשמ"ב, 1921-1982), דיסטרציה אונברסיטת חיפה, תשנ"ה; הנ"ל, חיים של יצירה: ישיבת מרכז הרב לדורותיה: הגות, חינוך ומעש , א, ירושלים תשנ"ח; ד' שוורץ, אתגר ומשבר בחוג הרב קוק, תל-אביב תשס"א, עמ' 38 ואילך.

[7] על פי יבמות יג, ב; סנהדרין פח, ב.

[8] רצ"י קוק (לעיל, הערה 6), עמ' קנד-קנה, קנז; רח"א שורץ, (לעיל, הערה 6), שם; ר"ה רבינוביץ, (לעיל, הערה 6), עמ' תקצט-תר. לדעה זו הסכימו הרבנים הראשיים, הרב י"א הרצוג והרב י' נסים, ראה: א' יעיר, עמודים 553 (אייר תשנ"ב), עמ' 363; הנ"ל, הצופה, ד' באייר תשמ"ט; ר"ש אבינר, באהבה ובאמונה, א, ירושלים תש"ס, עמ' 312. הרב י"ל מימון היה שר הדתות הראשון של מדינת ישראל, הוא הנהיג בבית הכנסת שלו לומר הלל בברכה.

[9] על פי מכתב מט"ז בסיון תשל"ז (1977), הובא אצל: י' סטרולוביץ, הסדור החדש והשלם לתפילות יום העצמאות ויום ירושלים, מעלה חבר תשנ"ו, עמ' 184; א' יעיר, 'סידור התפילות החדש ליום העצמאות', עמודים, 520 (אייר תשמ"ט), עמ' 258; ר"א שרקי, סידור בית מלוכה, ירושלים תשנ"ט , עמ' 168; הנ"ל, 'אמירת הלל בליל יום העצמאות', בתוך: כלביא שכן, אור עציון תשס"ג, עמ' 375.

[10] הרב גורן נבחר לרב ראשי בז' בחשון תשל"ג (1973). לפני החג באותה השנה, השיב לשואלים - שיש לומר הלל בברכה בליל החג וביומו. למרות זאת, הרצי”ה לא שינה מהנהוג בישיבה, בהסבירו, שהפסק ניתן באופן פרטי ולא מטעם מועצת הרבנות הראשית. גם בשנת תשל"ד (1974), כך היתה תשובתו, ראה: מ' ברש, ידיעות אחרונות, ט' בניסן תשל"ד [= ר"י ברמסון (עורך); במערכה הצבורית, ירושלים תשמ"ו, עמ' קג]. רק לאחר שפורסמה, בכ"ה בניסן תשל"ד (1974), הוראת הרב גורן בשם מועצת הרבנות הראשית, לומר הלל בברכה בליל וביום העצמאות, ולאחר שיחה טלפונית עם הרב גורן, הורה הרצי”ה לתלמידיו, בכתב ובעל פה, לנהוג כפסק של הרב גורן, וכך הנהיג גם בישיבה [כך שמעתי מאחד מתלמידיו שברר נושא זה. על פועלו של הרב גורן בנושא זה, ראה במאמרי (לעיל, הערה 5), עמ' 888-895]. הרב איתן איזמן מסר לי, שבתפילת ערבית באותה שנה, לאחר תפילת העמידה, שאל הש"ץ את הרצי”ה: כיצד לנהוג? תשובתו היתה: "לחלוק על הרב הראשי זה יותר חמור מברכה לבטלה"! הרב יעקב פילבר מסר לי - לאחר שהרצי”ה שמע שתלמידים מתווכחים ומתלבטים אם יש לנהוג כפסק של הרב גורן, הוא אמר על הויכוח: "זה יותר חמור מברכה לבטלה!" וראה עוד: הצופה, ד' באייר תשל"ד; ז' באייר תשל"ה; עטורי כהנים, 62 (אייר תש"ן), עמ' 38; ר"א רמר (לעיל, הערה 6), עמ' לה; ר"א שרקי, בתוך: כלביא שכן, אור עציון תשס"ג, עמ' 372.

[11] רח"א שורץ, (לעיל, הערה 6), עמ' רכא-רכב.

[12] כך הסביר לי ראש הישיבה והרב הראשי [בשנים תשמ"ג-תשנ"ג (1993-1983)], הרב אברהם שפירא. בשנת תשמ"ו (1986) נשאל הרב שפירא - האם אין סימן להקצנה בישיבה, מאחר ובאותה שנה אמרו בישיבה הלל ללא ברכה? תשובתו היתה: כל עוד כיהן הרב גורן כרב ראשי קיבלנו את פסק דינו, עתה הוחזר המצב כפי שהיה בימי הרב הרצוג כמו בכל השנים. והוסיף: "אין למצוא ישיבה שבה תומכים בתקיפות בערכו של יום העצמאות כמו בישיבת 'מרכז הרב'. אלמלא ישיבת 'מרכז הרב' לא היתה גושפנקא דתית ליום העצמאות"![הדגשה שלי - ש.כ.], הצופה, ה' בסיון תשמ"ו. בהצופה, ז' באייר תשנ"ה (1995), התפרסמה ידיעה כאילו בישיבה לא אמרו הלל בברכה ופרשנות על כך [עיתון המודיע (בח' באייר) העתיק ידיעה זו כהוכחה שבישיבת 'מרכז הרב' "חזרו בתשובה"!]. הרב הלל פלסר, שהיה ש"ץ בתפילת ערבית, פרסם בהצופה, בט' באייר, מחאה על דברי פרשנות זו, ש"הנה שקרית ומחוצפת". הוא הסביר לי את אשר אירע: בטעות הוא סבר שבישיבה נהוג בלילה שלא לומר הלל, כפי שהורתה הרבנות הראשית מקדמת דנא, ולא היתה כל אידיאולוגיה מאחרי השמטה זו. ואכן בתפילת שחרית נאמר בישיבה הלל בברכה. בשנה זו נפטר הרב גורן, לכן משנת תשנ"ו (1996) הפסיקו בישיבה לומר הלל בתפילת ערבית.

[13] ר"י אריאל, תחומין, ח (תשמ"ז), עמ' 61; ר"ש אבינר (עורך), (לעיל הערה 1), עמ' 135-136 [= הנ"ל, שיחות הרצי”ה: יום העצמאות, ירושלים תשס"א, עמ' 13]; ר"ה רבינוביץ, (לעיל, הערה 1), א, עמ' שכט-של; שם, ב, עמ' תרד. וראה במאמרי: (לעיל, הערה 5), עמ' 851-861, 897-900.

[14] רצ"י קוק, 'להבהרת חילוקי היחסים אל יום העצמאות', (לעיל, הערה 6), עמ' קנג-קנד [= זרעים, קצא (אייר תשי"ז), עמ' ד-ו; הנ"ל, לנתיבות ישראל, ג, ירושלים תשנ"ז, עמ' עג-עז]; שיחת הרצי”ה לחברי קשת (חוה"מ פסח תשל"ח), סע' יב [בשכפול], והוסיף שם, שנכדו של החתם סופר, הרב ע' סופר, הסכים אתו; ר"ש אבינר, עטורי כהנים 30 (תשרי תשמ"ח), עמ' 11 [= שו"ת שאילת שלמה, ו, ירושלים תשס"א, סי' נא]; הנ"ל, טל חרמון: מועדים, ירושלים תשנ"ט, עמ' 148-147. וראה במאמרי, (לעיל, הערה 5), עמ' 865-869.

[15] כך מסר לי הרב יעקב פילבר. וראה: רח”א שורץ, (לעיל, הערה 6), עמ' רכב-רכג. מהרב ישראל מלכיאל שמעתי, שבשנת תשכ"ג (1963), סיפור זה חזר על עצמו, אז הרצי”ה הלך אחר היוצאים והחזירם לבית המדרש. וראה עטורי כהנים 235 (אייר תשס"ד), עמ' 39. כעבור שנים גם בישיבה לא אמרו סליחות ביום זה.

[16] ר"ש אבינר, צבי קודש, א, ירושלים תשס"ה, עמ' 316.

[17] ר"ש אבינר (עורך), (לעיל, הערה 1), עמ' 197-199; [= הנ"ל, שיחות הרצי”ה: יום העצמאות, ירושלים תשס"א, עמ' 44-46]. תיאור חי על האווירה בישיבה בליל החג, ראה: ר"א ריגר ור"י פריד (עורכים), לחי ראי, ירושלים תשכ"א, עמ' תעג-תעד; צ' קפלן, בשיפולי גלימתו, ירושלים תשד"ם, עמ' 109-107. ברשותי מצוי נוסח של "קידושא רבה" שנאמר במסיבה זו בשנת תשכ"ט (1969), הנוסח נערך על ידי הרב ש' שמואלי בהתייעצות עם מנהל הישיבה, הרב שלום נתן רענן-קוק.

[18] פרופ' נחום רקובר, תלמיד הישיבה באותם הימים, מסר לי, שהוא זה שפנה לרצי"ה בהצעה לקיים מסיבה בישיבה כמו בחנוכה, תשובתו היתה: יש לי תוכנית לרדת לרחוב כדי לשוחח ולרקוד עם החוגגים כבעבר, ובכך לקרבם לאמונה. הוא נתרצה לבקשה זו, לאחר שתלמידו הציע - תחילה תתקיים המסיבה, ואחר כך ירדו כל התלמידים לרקוד ברחובות.

[19] ביאור לפרק זה ביחס ליום עצמאות, ראה: ר"י בן-נון, חזון למועד, ירושלים תשס"ב, עמ' 171-172; הנ"ל, נס קיבוץ גלויות: מיציאת מצרים למדינת ישראל, ירושלים תשס"ח, עמ' 120-129.

[20] ראה: רצ"י קוק, לנתיבות ישראל, א, ירושלים תשכ"ז, עמ' 180-177 [= הצופה, ה' באייר תשי"ב; ר"ח שטיינר ורי"א קלונסקי (עורכים), אור לנתיבתי, ירושלים תשמ"ט, עמ' צ-צא; י' קיל (עורך), ישראל וגאולתו, ירושלים תשל"ה, עמ' 242-241; ר' שריד (עורך), סידור גואל ישראל, רמת גן תשנ"ח, עמ' 294-296]; רצ"י קוק, (לעיל, הערה 6), עמ' קנו-קסא [= הצופה, ט"ו בסיון תשכ"ז; בעצם, 11-10 (ניסן-אייר תשל"ג), עמ' 20-18; שנה בשנה, תשל"ו, עמ' 274-267; בתוך: הציונות הדתית, ירושלים תשל"ח, עמ' 146-140; דף לתרבות יהודית, 96 (אייר תשל"ט); זרעים, תצו (ניסן תשמ"ב), עמ' ד-ו; ר"א דסברג, יראו ישרים וישמחו, אייר תשמ"ה, עמ' 10-4; ר"ז מלמד, ארץ הצבי, בית אל תשנ"ה, עמ' א-י; לנתיבות ישראל, ג, ירושלים תשנ"ז, עמ' עח-פו; סידור גואל ישראל, רמת גן תשמ"ח, עמ' 304-297; ר"ש אבינר (עורך), שיחות הרצי”ה: יום העצמאות, ירושלים תשס"א, עמ' 66-88; הנ"ל, (לעיל, הערה 1), עמ' 143-165; עץ יהודה: ספר זכרון לרב יהודה חזני ז"ל, ירושלים תשס"ו, עמ' 21-28 - זו השיחה המפורסמת ביותר, שנאמרה שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. תיאור חי של אותו לילה מרגש, ראה: ר"ש ירושלמי, 'תלמידי ישיבת "מרכז הרב" במערכות ישראל', אור המזרח, נז-נח (ניסן-אלול תשכ"ז), עמ' 164-160; ארץ הצבי, עמ' פ; ש' רז ואחרים (עורכים), משמיע ישועה, אור עציון תש"ע, עמ' 331-332]. על שיחות נוספות, ראה: עלי משמרת, 2 (סיון תשי"ח), עמ' 6-3; הצופה, ה' באייר תשל"א; שיחות יום-העצמאות התשל"ט שנאמרו בישיבת "מרכז הרב", ירושלים, עמ' 12-9; ר"י ברמסון (עורך), להלכות צבור, ירושלים תשמ"ז, עמ' ריד, רכו; עטורי כהנים, 100 (סיון תשנ"ג), עמ' 44-43; שם, 149 (אייר תשנ"ז), עמ' 16-1; שם, 173 (אייר תשנ"ט), עמ' 2-1; ארץ הצבי, עמ' כד-כז; רח"א שורץ, (לעיל, הערה 6), עמ' קכג-קכד, ר-רח; ר"ש אבינר (עורך), שם; ר"ה רבינוביץ, (לעיל, הערה 6), עמ' תקצא-תריג.

וראה: שיחת הרב ש"נ רענן-קוק בשנת תשכ"ז (1967), בתוך: ב"צ שפירא (עורך), בשמן רענן, א, ירושלים תש"ן, עמ' רכז-רכח. על שיחות הרב אברהם שפירא, ראה: שיחות ליום העצמאות התשל"ט שנאמרו בישיבת 'מרכז הרב', ירושלים (חש"ד), עמ' 19-13; הנ"ל, בתוך: ש' רז (עורך), קובץ הציונות הדתית, ירושלים תשנ"ט, עמ' 34-25; הנ"ל, שם, ירושלים תשס"ב, עמ' 105-97; הנ"ל, בתוך: מ' אריאלי (עורך), נשמה של שבת, חברון תשנ"ט, עמ' 277-273; הנ"ל, מקולות מים רבים, ירושלים תש"ס, עמ' 16-9. על שיחות הרב שאול ישראלי במסיבה זו, ראה: הנ"ל, זה היום עשה ה': לקט דרשות ומאמרים ליום העצמאות ויום ירושלים, ירושלים תשס"ג. וראה עוד: ר"א וישליצקי, מדור לדרור, ירושלים תש"ס, עמ' 229-201; ר"ע ולנסקי, אבן ישראל, ד, ירושלים תשס"א, עמ' קיט-קנה; כי עין בעין יראו, ירושלים תשס"ד, עמ' עה-רי; ר"ח דרוקמן, קמעא קמעא, ישראל תשע"ב, עמ' 195-278.

[21] רח"א שורץ, (לעיל הערה 6), עמ' רלג.

[22] ראה: לתשובת השנה, ירושלים תשמ"ג, עמ' 17-16; עטורי כהנים, 103 (אלול תשנ"ג), עמ' 41-40; ר"ח דרוקמן, צהר, י (אביב תשס"ב), עמ' 10, ושם, עמ' 18-17; ר"ז מלמד, לנתיבות רבנו, בית-אל תשע"ב, עמ' 42. וראה עוד: הצופה, ט' באייר תשי"ב; ה' באייר תשט"ו; ו' באייר תשט"ז; ו' באייר תש"ך (ריקוד עם השר ח"מ שפירא); ה' באייר תשכ"א, ו' באייר תשכ"ב; ה' באייר תשכ"ד (ריקוד עם ראש העיר לבית הנשיא); ו' באייר תשכ"ז; י"ב באדר תשמ"ג; ר"ש ירושלמי (לעיל, הערה 20); צ' קפלן, (לעיל, הערה 17), עמ' 109-107.

[23] עטורי כהנים, 194 (טבת תשס"א), עמ' 46; ר"ז מלמד, שם, עמ' 72.

[24] עטורי כהנים, 80 (חשון תשנ"ב), עמ' 43.

[25] פנים אל פנים, 2 (אייר תשי"ט), עמ' 7; שם, 518 (אייר תשכ"ט), עמ' 7; במערכה הצבורית (לעיל, הערה 10), עמ' נג; רבנו זצ"ל, ירושלים תשמ"ב, עמ' 47.

[26] כך שמעתי ממו"ר הרב חיים דרוקמן, מופיע גם בהצופה, י"ב באדר תשמ"ג; דף לתרבות תורנית, 131 (ניסן תשמ"ג), עמ' 4. מעין זה הוא אמר בשנת תשי"ד (1954) בישיבת בנ"ע בכפר הרואה, כאשר הזמינו אותו לדבר בפני תלמידי ישיבת 'כרם יבנה', שהוקמה באותה שנה, שהתארחו שם.

[27] מתוך שיחתו בשנת תשכ"א (1961), ר"ה רבינוביץ (לעיל, הערה 6), עמ' תרד.

[28] ר"ז מלמד, לזמן הזה, בית אל תשנ"ט, עמ' לז; ובגירסה קצת שונה: הנ"ל, (לעיל, הערה 22), עמ' 71.

[29] ר"ז מלמד, (לעיל, הערה 22), עמ' 11. ופעם בעת שהם רקדו ברחוב אמר לו: הריקוד לא צריך להיות סתמי, צריך לדעת לרקוד, צריך לדעת להתכופף (והדגים זאת), מתי להרים את הרגל ומתי להורידה. כל תנועה פועלת בריקוד ביום העצמאות, וכך מחברים את הארץ עם ריבונו של עולם, שם עמ' 10-11.

[30] הצופה, ה' באייר תשל"א; ו' באייר תשל"ה; רח"א שורץ, (לעיל, הערה 6), עמ' קנז, רכא. על פי הוראתו, הרוקדים הפסיקו לשיר בעוברם ליד בית החולים "שערי צדק" הישן, כדי לא להפריע לחולים (מזיכרון אישי).

[31] עטורי כהנים, 198 (אייר תשס"א), עמ' 46.

[32] הצופה, ד' באייר תשכ"ב.

[33] ש' אבידור, פנים אל פנים, 259 (ה' אייר תשכ"ד), עמ' 11-10 [= במערכה הצבורית, (לעיל, הערה 10), עמ' כז-לא]; הנ"ל, שם, 721-720 (ב' באייר תשל"ג), עמ' 4-3; עטורי כהנים, 106 (כסלו תשנ"ד), עמ' 19; ש' רז ואחרים (עורכים), (לעיל הערה 20), עמ' 286. על השקפתו בדבר ערכה של מדינת ישראל, למרות מגרעותיה, והשתלבותה בחזון הגאולה, ראה: רצ"י קוק, בתוך: מצפה, ירושלים תשי"ג, עמ' סט-עה; הנ"ל, לנתיבות ישראל (לעיל, תחילת הערה 20), עמ' 66-63, 87-82, 200-188; שיחות הרצי”ה, (לעיל, הערה 2); רח"א שורץ, מתוך התורה הגואלת, ד, ירושלים תשנ"א, עמ' נא-ס; הנ"ל, (לעיל, הערה 6), עמ' רכה-רכז; ד' שוורץ, ארץ הממשות והדמיון, תל-אביב 1977, עמ' 127-101; הנ"ל, הציונות הדתית בין הגיון למשיחיות, תל-אביב תשנ"ט, עמ' 96-91; א' רביצקי, הקץ המגולה ומדינת היהודים, ירושלים תשנ"ח, עמ' 200-111.

[34] הצופה, ט' באייר תשט"ז.

[35] הצופה, ה' באייר תשי"ג, ד' באייר תשכ"ב; יו"ט לוינסקי (עורך), ספר המועדים, ז, תל-אביב תשט"ז, עמ' 471-470; עמודים, 142 (אייר תשי"ח), עמ' 3; זרעים, קמג (אייר תשי"ג), עמ' ה; ר"ש פדרבוש (עורך), תורה ומלוכה, ירושלים תשכ"א, עמ' 103-102; ג' כהן, מעריב, י"ד בניסן תשכ"ג; רצ"י קוק, (לעיל תחילת הערה 20), עמ' 178-179; הנ"ל, (לעיל, הערה 1), עמ' 131-132; רח"א שורץ (לעיל, הערה 6), עמ' רכג-רכה; ר"ש אבינר, (לעיל, הערה 16), עמ' 316-317.

[36] ש' שמיר, פנים אל פנים, 52 (אייר תש"ך), עמ' 9-8; עטורי כהנים, 111 (ניסן תשנ"ד), עמ' 43; שם, 149 (אייר תשנ"ז), עמ' 14; ר"י הס, אמונה לדור התהיה, ירושלים תש"ן, עמ' 266-258. לגבי נוסח ומאכל מיוחד בסעודת החג, ראה: ר"ש אבינר, עטורי כהנים, 149 (אייר תשנ"ז), עמ' 14; הנ"ל, (לעיל, הערה 1), עמ' 182-183, 234; ר"ה רבינוביץ (לעיל, הערה 6), עמ' תר. כאשר הגיעה לידיו החוברת שהוציא משרד החינוך 'מקראי חג לסעודת יום העצמאות', בה הושמט שם ה', הוא פרץ בבכי, באומרו: "משרד החינוך חירף וגידף מערכות ישראל", הצופה, ג' באייר תשט"ו. לעומת זאת, הוא כתב הקדמה ל'הגדת העצמאות', שערך תלמידו, דוד ברגמן, בשנת העשור למדינה [תשי"ח (1958)].

[37] עטורי כהנים, 102 (אב תשנ"ג), עמ' 40.

[38] הצופה, ו' באייר תשי"ז.

[39] ש' רז ואחרים (עורכים), (לעיל, הערה 20), עמ' 398.

[40] רצ"י קוק (לעיל, הערה 6), עמ' קנז-קנח; הנ"ל, עלי משמרת (לעיל, הערה 20), עמ' 5; ר"ש אבינר (עורך), שיחות הרצי”ה: בראשית, ירושלים תשנ"ג, עמ' 383-382; הנ"ל, (לעיל, הערה 1), עמ' 153-154. הסבר לכך ראה: ר"ע קלכהיים, 'כוחי ועוצם ידי', זרעים, שמה (אייר תשכ"ט), עמ' ג; רי"א קלונסקי, ארץ הצבי, ירושלים תשנ"ב, עמ' 27-26 [= הצופה, כ"ו באייר תשנ"א].

[41] דף לתרבות תורנית, 131 (ניסן תשמ"ג), עמ' 4; ש' רז ואחרים (עורכים), (לעיל, הערה 20), עמ' 282-283. כאשר צעדו החיילות הוא לא מחא כפיים, ר"א רמר, (לעיל, הערה 6), עמ' צו. ר"ש אבינר, טל חרמון: מועדים, ירושלים תשנ"ט, עמ' 92; עטורי כהנים, 109 (אדר תשנ"ד), עמ' 45; שם, 235 (אייר תשס"ד), עמ' 39; ר"י אריאל, בשיפולי הגלימה: הרב צבי יהודה הכהן קוק, ישראל תשע"ב, עמ' 109.

[42] ר"י אריאל, (לעיל, הערה 41), עמ' 109.