משמעותו החינוכית של הפסוק: "ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים"

[1] אבות ב', ט.

[2] י' ספיר, אבן ספיר, ליק 1866, דף עו ע"ב  

[3] ראה יחזקאל פרק לד, פרק העוסק במנהיגים כרועים, והקב"ה כרועה שיקבץ את צאנו עם ישראל וידאג להם.

[4] רש"י  רבי שלמה יצחקי ד'תת"א – ד'תתס"ה (1040 – 1105)

[5] רבי יוסף נחמיאש , המאה ה- 14 מטולדו. כתב פירושים על ספרי: ירמיהו, מגילת אסתר, משלי וכן פירוש לפרקי אבות וביאורים למספר תפילות.

[6] פירוש על ספר משלי לרבי יוסף בן יוסף נחמיאש מגדולי חכמי ספרד במאה ה 14 , פירושו נדפס בשנת (תרע"ב)ע"י "חברת מקיצי נרדמים" ברלין בדפוס  צבי הירש איטצקאווסקי.

[8] כינוי נוסף למלמד הוא  "מקרי דרדקי" - פירושו: מלמד ילדים קטנים, דרדק – ילד קטן (עיין בבלי ,שבת  קי"ב, ב. מקרי דרדקי עיין : בבלי תענית כ"ד, א ,בבא בתרא נ"א, א).

[9] בבלי , סנהדרין צ"א, ב.

[10] ראה מאמרי מעשה ברבי ינאי – מעשה ולקחו החינוכי, בתוך: בפי תהילתך- פרקים בחינוך המודרני בראי המקורות (תשס"ד) הוצאת: דני ספרים קרית גת עמ' 89 – 100.

[11]  שם: גישתו החינוכית שלמלמד עלום שם עמ' 72 – 88.

[12] שם: ומתלמידי יותר מכולם עמ' 282- 292.

[13]  משלי כט , יג : פירושו של רלב"ג  לפסוק: רש ואיש תככים - הנה הרש והוא העני בעיון שאין אצלו מחשבה יכנס ממנה אל העיון ההוא והוא נבוך מפני זה בעיון ואיש תככים שיש לו מחשבות רבות מקבילות בדרוש אשר יחקור בו נפגשו בענין המבוכה והדלות בעיון ואף על פי שהאיש התככים יחשוב שתהיינה לו ידיעות בדרוש וזה כי הוא להקבלת המחשבות יקרה לו כאילו הוא נלכד בקשר ומחוזק המבוכה לא ידע אנה יטה והנה הש"י הוא מאיר עיני שניהם במה שישפע ממנו על השכל האנושי להישירו אל המקום אשר ממנו יתיישר להגעת הדרוש ההוא ובמה שישפע ממנו להישירו לצאת מהמבוכה במחשבות רבות המקבילות ההם כי בזה מהקושי הנפלא בקצת הדרושי' הגדולים ויצטרך לזה עזר אלהי והתורה ממה שיתישר מאד להסרת המבוכה הזאת בהרבה מהדרושים הגדולים אשר יקשה לאדם בהם לברור המחשבות הצודקות מהבלתי צודקות באופן שנזכר בס' הניצוח ובמה שאחר הטבע:   

[14] שם כ"ב, ב הפסוק במלואו הוא: 'עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'.

[15] תלמוד בבלי מסכת תמורה דף ט"ז, א.

 [16] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק יח  ראה עוד "שכל טוב" (בובר) שמות פרק יח  

[17] מהרש"א חידושי אגדות מסכת תמורה דף ט"ז, א.  

[18] ויקרא רבה (וילנא) פרשת בהר פרשה לד  ד

[19] כשם שהרועה מחוייב לנהוג בזהירות רבה בצאנו, אף אתה המלמד. מכאן מופנות אזהרות והדרכות למלמד התינוקות. יש מנהיגים שקיבלו את ההנהגה בהיותם רועי צאן: משה ("ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו", שמות ג' 1), דוד (שמואל א, ט"ז יא, יט; י"ז טו, לד), עמוס הנביא ("אשר היה בנוקדים מתקוע", עמוס א' א; ז' טו) יש  ונמשלו יחסי ה' לעם ישראל ליחסי רועה ועדרו: "ה' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני..." (תהלים כ"ג א-ב), "כרועה עדרו ירעה" (ישעיה מ' יא). וכן בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: "אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל" (שמואל ב, ה' ב); "כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני..." (ירמיהו כ"ג א-ד; ויחזקאל ל"ד א-טז).

[20] הלכות תלמוד תורה פרק ב' הלכה ג.

[21] אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח: פעם אחת הייתי מהלך בתוך גולה של בבל, ונכנסתי לעיר גדולה שכולה ישראל, ואין בה גוים, מצאתי שם מלמד תינוקות אחד, ויש לפניו מאתים נערים שרובן בני שמונה עשרה ובני עשרין שנה, (ואין רבן ביניה אלא בן אחד ובן בן בלבד), בשביל מעשיהן מקולקלין של אותן נערים מת רבן ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו, ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה עשרה ורובן בני עשרים שנה, והייתי בוכה ומתאנח עליהן, בא עלי מלאך אחד, אמר לי, מפני מה אתה בוכה ומתאנח, אמרתי לו, לא אבכה ולא אתאנח על אילו שבאו לידי מקרא ומשנה ועכשיו הלכו להן כלא היו, אמר לי, יפה אתה בוכה ומתאנח, מפני מה הן עושין דרכים מכוערין ודברים שאינן ראויים ומקלקלין את עצמן ומוציאין שכבת זרע חנם, הן לא ידעו בעצמן שמיתה משגתן, אם כך היא מידה למה נתנה משנה לחכמים (קידושין פ"ד בגמרא פ', ב).

[22] ראה : יחזקאל פרק ל"ד, בפרק זה ימצא המעיין את התייחסות הנביא לרועים במשמעות מנהיגים , שליטים והצאן הם עם ישראל.