דפי מאורות (5775-47)

 

מתן שכרן של מצוות

בפרשתנו נאמר: "רק חזק לבלתי אכול הדם [...] למען ייטב לך ולבניך אחריך" (דברים יב, כג–כה

 

​

רש"י אומר:

ממה שנאמר "חזק" אתה למד שהיו שטופים בדם לאוכלו [...] דברי רבי יהודה. רבי שמעון בן עזאי אומר: לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצוות. אם הדם שהוא קל להישמר ממנו, שאין אדם מתאוה לו, הוצרך לחזקך באזהרתו, קל וחומר לשאר מצוות. "למען ייטב לך" – צא ולמד מתן שכרן של מצוות, אם הדם, שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו זוכה לו ולבניו אחריו, ק"ו לגזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להם.

התורה אוסרת על האדם לאכול את הדם, ועל אף שאינו מתאווה לדבר זה יקבל שכר על פרישתו. קל וחומר שיקבל אדם שכר כאשר יימנע מלאכול דברים שהנפש מתאווה להם. השכר הוא, "למען ייטב לך ולבניך אחריך". השאלה היא: מה הקשר בין מצווה זו לנימוק "למען ייטב לך ולבניך אחריך"?

הכלי יקר מסביר:

לפי [...] שהדם מוליד אכזריות בגוף האוכל, וטבע האב נמשך גם לבנים, ויהיו תולדותיהן כיוצא בהן, לכך נאמר בטעם הנימוק לאיסור דם, "למען ייטב לך ולבניך אחריך" – שלא תהיה האכזריות קנין הדבק בזרעו.

בכך דואג האדם שלא תדבקנה בבניו המידות האכזריות.

אך ניתן להסביר כי השכר בגין קיום המצוות איננו רק לאדם עצמו, אלא אף בניו ייהנו מכך. ברור שככל שנשקיע בעניינים רוחניים עשייתנו תשפיע על בנינו ותזַכה אותם בעולם הזה ובעולם הבא.

הגר"י זילברשטיין שליט"א מביא על כך סיפור בספרו "עלינו לשבח", המעיד על הזכות שעמדה לבנים בזכות מעשה אבותיהם. ומסופר, שבאירוע חבלני בעיר חברון נפגע חייל בשם חננאל על ידי מחבל שארב לו בדרך. המחבל ירה בו מטווח קצר ונמלט. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת ובדרך כלל אין עוברים שם יהודים. החייל נפצע קשה מאוד. חייל זה לא יכול היה להינצל, אך בדרך נס עבר במקום חייל שמיהר לחבוש את פצעיו ולהזעיק אמבולנס. מסירותו של החייל לא ידעה גבולות והוא החליט להצטרף לאמבולנס ולנסוע עם הפצוע לבית החולים. הרופאים קבעו מיד כי לולא עזרתו של החייל בטיפול הראשוני שהעניק לפצוע לא היה לו סיכוי להישאר בחיים. משראה החייל את הוריו של הפצוע עזב את המקום ונעלם. ההורים, שהבינו שהחייל הציל את חיי בנם, ניסו לאתר אותו, אך ללא הצלחה. גם לאחר שיצא בנם בריא ושלם מבית החולים, המשיכו לנסות ולברר מיהו המציל האלמוני.

הורי החייל הפצוע הם תושבי קריית מלאכי ובבעלותם חנות מכולת. בשובם הביתה תלו בחזית החנות שלט גדול ובו סיפור הנס שאירע לבנם, תוך שהם מביעים שיר והלל לקב"ה על הצלת הבן בדרך נס. הם ביקשו עזרה לאתר את החייל האלמוני שהציל את בנם.

לאחר כשנה וחצי נכנסה לחנות אישה אחת המתגוררת בבאר שבע. ביציאתה הבחינה בשלט שעל החזית וחזרה פנימה. בהתרגשות ובבכי פנתה לבעלת החנות וזעקה: "זה הבן שלי! זה הבן שלי! הבן שלי הציל את הבן שלכם".

להורים ההמומים סיפרה שלפני כשנה וחצי הגיע בנה הביתה וסיפר שהציל חייל שנפצע קשה, נסע אתו לבית החולים וכו'. "פרטי הסיפור הכתוב כאן בשלט תואמים במדויק את סיפורו של בני", הוסיפה ואמרה.

האישה איתרה את בנה וביקשה ממנו שיבוא במהירות לקריית מלאכי. תוך זמן קצר הגיע הבן והתברר שאכן הוא "המציל".

אמו ביקשה מאם הפצוע להיכנס עמה לחדר צדדי.

"אין זו הפעם הראשונה שנפגשנו", אמרה אמו של המציל והוסיפה: "את מן הסתם אינך זוכרת אותי, אבל אנחנו כבר נפגשנו לפני כעשרים שנה כאשר עברתי במקום ונכנסתי לחנות שלכם לקנות דבר מה. באותה העת הייתי מעוברת. תוך כדי שיחה סיפרתי לכם על הקשיים שיש לי בהיריון ועל כוונתי לבצע הפלה. מששמעתם זאת, את ובעלך, עשיתם כל מאמץ כדי לשכנעני שלא לבצע זאת והדגשתם את האושר הרב שיש בילדים. החייל שהציל את חיי בנכם בפיגוע החבלני בחברון הוא התינוק אשר נולד אז, לפני כעשרים שנה, כשבא לעולם בזכותכם. הנה, הקב"ה השיב לכם כגמולכם!".

יהי רצון שנשכיל לקיים מצוות מרוב שמחה ודבקות ויתקיים בנו הפסוק, "למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה' ".

 

הרב משה הולשטיין

סטודנט לתואר שני בהוראת מקרא וספרות חכמים

 

 

 

קבצים להורדה:

ראה תשעה

מחבר:

הולשטיין, הרב משה