פרשת ואתחנן

בשמות כ, ג כתוב, "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ". הכוונה היא שלא נחשוב שדבר צריך להיות חשוב או מיוחד כדי שישמש לעבודה זרה, אלא שלמעשה כל עצם המוצא מתוך המכלול ועומד בפני עצמו נעשה עבודה זרה, אפילו יהיה מצווה חשובה. כשאדם לוקח דבר מה מתוך המכלול ואומר שאין יהדות אלא זה, הופך אותו הדבר באותה שעה להיות כעבודה זרה, אפילו אם בעצמו הוא דבר מקודש וחיובי.

בהקדמה לתיקוני הזוהר נאמר, "חזק מייחד כאחד עשר ספירות, ומפריד אלוף לא יראה מאורות". עשר ספירות הוא מכלול אחד הכולל בתוכו את סודות האלוקות והעולם. הרואה אותם כאחד רואה אותם נכונה ויוכל להגיע לעומקים, ואילו המפריד פוגם במכלול זה ולא יראה מאורות.

המדרש בשמות רבה אומר כי ישראל ראו את סמל השור מופיע לעיניהם במעשה מרכבה, ובחטא העגל חיקו את דמות השור ופיסלו אותו. הפרדת הסמל מהמכלול היה חלק מהחטא הנורא. כשהוא משלים דבר שלם הוא קדוש, אך בפני עצמו הוא עבודה זרה.

לאור דברים אלה יש להתבונן עלינו פנימה ולבחון את התנהגותנו כפרט וכחברה ביחסינו אל התורה והמצוות. אנו חוטאים פעמים רבות לדבר ונוטים לייחס למצווה או לרעיון מסוים מהיהדות ערך או כבוד מיוחדים, בעוד שאחרים נזנחים, ואולי אפילו ביודעין אינם מתקיימים על ידינו. ניתן לראות זאת בעיקר ביחסינו אל ההלכה. אנו יכולים לחוש חיבור גדול, שמחה ורצון להבין ולהעמיק במהותן של מצוות שונות, אך כאשר יגיע הצורך לממשם מעשית על פי ההלכה לא תמיד נעשה זאת בצורה שלמה ומדויקת. יש קשר ישיר בין עמדה נפשית זו ובין תפיסת העולם שבה אנו חיים היום, תפיסת עולם המדגישה את האדם כפרט, השמה את האדם במרכז. מובן שהרצון לחוש חיבור וקִרבה לדברים שאותם אנו מצווים לקיים נובע מרצון עמוק להבין ולהיות חלק מהדבר ולא שיהיה לנו ציווי חיצוני וכפוי. אך ההשפעה של הדבר היא שפעמים רבות אנו עשויים לשכוח כי מקום החיבור הנפשי שלנו אינו הדבר היחיד או הראשון שעליו אנו שמים את כובד המשקל.

בני ישראל, במעמד הר סיני, התוו לנו באמירתם "נעשה ונשמע" עיקרון חשוב. הקב"ה הוא זה הנמצא במרכז חייו של האדם ואותו אנו עובדים, לא את עצמנו. בניתוק שאנו יוצרים לעתים בתוך עולם היהדות ביחסנו השונה אל מצוות ורעיונות, אנו עלולים לעתים להעמיד את עצמנו במרכז, לעבוד את עצמנו ולשכוח מהו המרכז האמתי. עבודת ה' היא מכלול של עולם שלם; מכלול של הלכה ומהות, של רגש ושכל, של עמל ודיוק אך גם של שמחה, התקרבות ואהבה. המתבונן על התורה כמהות אחת אחדותית, הבונה יחס נפשי של כבוד כלפי כל פרט ופרט – יזכה למאורות, והמנתק ומחבר עצמו לחלקים מסוימים בעולם התורה, ואת האחרים זונח ואולי אף מזלזל בהם – עשוי להגיע חלילה לעבודת עצמו, לכדי מילוי רצונותיו ונטיותיו, לעבודה זרה.

על פי מאמרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ).