דפי מאורות (5775-18)

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא, א).

 

פרשנים מקשים על הסמכת פסוק זה לפרשתנו הקודמת, אשר בסופה נאמר "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו".

 

 

​

ניתן לבאר, על פי ירמיה (ט), "כה אמר ה', אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי". ונכתב שם בלשון מליצית שהדבר דומה לאדם המגיע למקום שאין איש מכירו והוא ריקא, אל לו להתפאר בחכמתו ובידיעותיו, שמא יאמרו לו שידרוש בפניהם, האמת תתגלה והוא יבוש. וכן שלא יתהלל בגבורתו, פן יאמרו לו שיוכיח להם זאת. "כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי", שבידו נתונה הידיעה לרזיו של הבורא יתברך והוא בקיא בקבלה אשר נודעת רק למעטים הזוכים לכך. בזאת לא יוכלו לבחון אותו היות שהדברים שהוא יאמר להם יהיו נשגבים מבינתם ואז יכבדוהו בכבוד רב.

יש להקדים שבגמרא מצוין כי התורה היא דוגמת המזבח וכל הקורא בה, כאילו הקריב עולה ממש. כך גם בשאר הקרבנות. על כן ביאור הפסוק "ולא תעלה במעלות על מזבחי", שהאדם לא יתגאה בידיעותיו בתורה, כי הגאווה סרוחה, ככתוב, "אם נבלת בהתנשא", משמע שהמתגאה שוכח הכול. תלמיד חכם הרוצה להראות את בקיאותו בתורה צריך שתהיה בו שמינית שבשמינית של גאווה, כדי שדבריו יישמעו ויתקבלו ללא פשרות.

"והגישו אדוניו אל האלהים [...] ורצע אדוניו את אוזנו במרצע, ועבדו לעולם" (כא, ו). רש"י: "את אזנו הימנית, או אינו אלא של שמאל, תלמוד לומר אזן אזן גזירה שווה".

ניתן להקשות, מדוע נדרשה כאן גזֵרה שווה, שהרי בתורה כולה ימין קודם לשמאל?

אפשר לבאר כי כאשר הקדים רש"י את הדברים הללו, שדווקא האוזן נבחרה מכל האיברים מפני שהיא שמעה    

בהר סיני את הדיבר "לא תגנוב", על כן, אם אדם עבר עברה זו וגנב, אוזנו צריכה להירצע.

ניתן להוסיף כי במדרש שיר השירים כתוב, "כיצד היה הדיבור יוצא מפי הקב"ה, היה יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל".

מכך עולה, שהוצרה כאן גזרה שווה, לומר שעל אף שאוזן שמאל שמעה תחילה בהר סיני "לא תגנוב", שהרי הדיבור היה מגיע לשמאל ישראל, אף על פי כן תירצע דווקא אוזן ימין, כפי שבתורה כולה ימין קודם לשמאל.

"וכי ימכור איש את בתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים" (כא, ז). מפרש המסורה: "ויהי כצאת משה את האוהל"; "לא תצא כצאת העבדים"; "כצאת השמש בגבורתו".

ניתן לבאר על פי הקדמת הגמרא במסכת ברכות (מג), שאסור לתלמיד חכם לצאת במנעלים המטולאים, כאשר מדובר על ימי קיץ, שאז הבלאי נגלה לעין ביתר שאת ובימות הגשמים בכל מקרה הנעליים מלוכלכות, אזי מותר בימות החורף.

נוסף על כך, בגמרא במסכת שבת (קא) כתוב כי אחד החכמים קרא לחברו "משה" והתכוון לומר בכך שביחס לדור הוא נחשב כמשה, כפי שמשה היה בהתאם לדור, ומכאן אנו למדים כי לעתים התלמיד החכם נקרא "משה".

ביאורו של המסורה, "ויהי כצאת משה את האוהל", כשתלמיד חכם יוצא מביתו, "לא תצא כצאת העבדים", במנעלים הבלויים וכל זאת "כצאת השמש בגבורתו", בימות החמה, שאז הטלאי ניכר, אולם בימות הגשמים מותר...

 

מבוסס על פנינים לפרשת השבוע "משפטים", מאת הרב ליאור עזרן שליט"א, מתוך הספר "אוצר פנינים" על התנ"ך.

 

עדי זילברפלד וספיר כהן

סטודנטיות בהתמחות לתושב"ע

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

משפטים תשעה

מחבר:

זילברפלד, עדי וכהן, ספיר