פרשת בשלח

אם כן, מדוע אין התורה נותנת קצת רקע לסיפור, כמו בעשרת המכות כאשר מסופר הדו-שיח בין ה' למשה ובין משה לפרעה?

כדי לענות על השאלה נזכיר מדרש הנותן רקע על מצב בני ישראל במצרים. אם היינו חוזרים 4000 שנה לאחור, כאשר משה התחיל לתת על המצרים את עשרת המכות, היינו חושבים שכל עם ישראל יאמין מיד למשה וירצה לצאת ממצרים. אך לא כך היו פני הדברים.

המדרש מספר על שלוש כיתות בבני ישראל: צדיקים, בינוניים, רשעים. מי שממשיל את ישראל לציפור דיבר בצדיקים גמורים – כמו הציפור אשר ביד הצייד שאין לה כלל שייכות וחיבור עמו, היא בריה בפני עצמה וכשהצייד פותח את ידו היא מיד בורחת ולא תשוב עוד אליו, כך היו הצדיקים בגלות מצרים. לא הייתה להם שייכות אל ה"קליפות" ומיד כשהיו יכולים לצאת משם עשו זאת, ובחסדי ה' יתברך הוציאם. הממשיל את בני ישראל לעובר במעי בהמה – מדבר בבינוניים. כמו שלעובר יש מעט שייכות לבהמה מצד שהיא אמו והוא נגרר אחריה, כך גם במצרים – הייתה להם מעט שייכות עם ה"קליפות". מי שממשילם לזהב שבכּוּר מדבר ברשעים, ולכך מדמה אותן לזהב שבכור, המעורב עם הפסולת, שהזהב עם הפסולת הוא אחד ואינו ניכר בפני עצמו גם כשירצה להוציא את הזהב מוכרח להיות נחסר קצת ממנו ע״י האש שמצרפו. כך במצרים הייתה להם התחברות גדולה עם ה"קליפות" וכשרצה הקב״ה להוציאם משם נחסר מהם.

אולי מפני זה התורה לא מספרת לנו בפירוט על יציאת מצרים, כדי שלא להוציא לעז על בני ישראל שהיו כאלו שלא רצו לצאת. עוד אפשר לומר, שהתורה לא מספרת לנו איך בדיוק זה היה מפני שהיא רוצה שנפתח את הדמיון, שנימשך יותר אל סיפור יציאת מצרים כי אחרי סיפורים נמשכים יותר ואחרי שהלב נימשך אזי החיבור אל התורה והמצוות יותר פשוט וקל. חשוב שנזכור זאת כמי שמתעתדות להיות מורות בעם ישראל.

נוסיף לסיום, ששלוש הכיתות שהיו בעם ישראל עד יציאת מצרים נמשכים לאורך הדורות. זה מתחיל ביציאת מצרים ועובר לקריעת ים סוף ששם יש קבוצה שרוצה לחזור למצרים, קבוצה הרוצה להילחם וקבוצה הקופצת לים. שלוש הקבוצות שיש תמיד בעם ישראל מאז היותנו לעם – קיימים וימשיכו להיות קיימים. תפקידנו הוא לדעת לחבר בין הקבוצות השונות ולא להתנתק מהם כי גם הם חלק מעם ישראל. כמו שה' יתברך גאל את הצדיקים כך ה' גואל את הרשעים וכך גם לעתיד לבוא ה' יגאל גם את הרשעים: "כי לא ידח ממנו נדח". הקדוש ברוך הוא יטפל בכל אחד באופן אישי ויקבצהו לעם ישראל ולארץ ישראל.