דפי מאורות (5775-13)

בפרשה מתרחש המעבר ממשפחתו של יעקב כמשפחה לעם ישראל במצרים. קם מלך חדש ומתחילה אחת התקופות הקשות לעם ישראל – שעבוד מצרים.

 

 

​

"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע, אֶת יוֹסֵף".

אומר על כך הכלי יקר שאחד הלקחים מסיפור יוסף ואחיו הוא, שדווקא הפעולות שעשו האחים כדי למנוע את מלכותו (זריקתו לבור ומכירתו למצרים), הן אלה שהביאו למלכותו. בדומה לכך, אנו מוצאים ביחס לפרעה וגאולת ישראל שדווקא הפעולות שפרעה עשה כדי למנוע את יציאת ישראל (השלכת הילדים ליאור כדי לפגוע במושיעם של ישראל וכו'), הן אלו שהביאו לבסוף לגאולה (שהרי על ידי כך מצאה בתיה את משה ולקחה אותו לגדלו. וכך גדל בבית פרעה).

נמצא שבשני המקרים דווקא הצעד שננקט כדי להתחכם נגד הגזֵרה הוא זה שהביא לבסוף להתקיימותה. זה שנאמר, "אשר לא ידע את יוסף". אילו היה פרעה יודע מה היה עם יוסף ואחיו, היה יודע שלא ניתן להתחכם נגד מה שנקבע זה מכבר וכל התחכמות רק מקרבת את הגזֵרה.

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינו, וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ [...] וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם: אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה.

וראיתן על האבנים – ב"מסורה" מבואר שהמילה "וראיתם" מוזכרת בתורה שלוש פעמים: פעם אחת כאן, "וראיתן על האבנים", פעם נוספת בעניין המרגלים, "וראיתם את הארץ מה היא", ופעם נוספת בפרשת ציצית, "וראיתם אותו".

אומר על כך הגאון מוילנא (פנינים משולחן הגר"א):

יש כאן רמז לדבריו של עקביא בן מהללאל: "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת, מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.

שלוש הסתכלויות אלה רמוזות בשלוש הפעמים שבהן מוזכרת המילה "וראיתם" בלשון ציווי:

"וראיתן על האבנים", רומז ל"מאין באת, שהרי ה"אבנים" הוא כידוע מקום לידת האישה; "וראיתם את הארץ מה היא", רומז ל"לאן אתה הולך, למקום עפר"; "וראיתם אותו" רומז ל"לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", שהרי ראיית הציצית כראיית השכינה.

"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".

ותקרא שמו משה: במסכת מגילה אומרים חז"ל שלמשה היו שמות רבים נוספים, כמו "ירד", על שם שירד לישראל מן בימיו, ו"גדור", על שם שגדר פרצות ישראל.

והנה, אף על פי כן בכל התורה כולה נקרא שמו "משה", כפי שקראתו בתיה.

בויקרא כתוב: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חייך, מכל שמות שנקרא לך, איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה".

המדרש עונה:

מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה, אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר.

מכאן אפשר ללמוד על חשיבותה של מידת החסד. על אף ששמותיו הרבים של משה ניתנו לו על שם מעשים גדולים שעשה, כמו הורדת המן ומתן תורה, הוא מוזכר בתורה בשם המורה על חסדה של בתיה.

בספר "שיחות מוסר" כתוב:

כל פעלו של משה רבנו בימי חייו, שהתבטא במסירות נפש והקרבה למען הכלל, הכול נבע מאותה גמילות חסד ומסירות נפש שהשקיעה בתיה בהצלתו, מסירות שהשפיעה על נפשו שלו. לכן, זכה ונקרא שמו "משה", כי שם זה מבטא את השורש למעלותיו, שלהן זכה לאחר מכן בימי חייו.

שנזכה ללמוד ולהתחזק במידת החסד של בת פרעה ומשה רבנו.

 

שרית יהושע

סטודנטית במסלול למחול ותנועה

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

שמות תשעה

מחבר:

יהושע, שרית