דפי מאורות (5775-08)

 

מיד אחרי הפרשייה המסובכת של דינה נאמר, "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו את אלוקי הנכר אשר בתככם". יעקב פונה למשפחתו ומבקש להסיר את אלוהי הנכר. וכי בניו של יעקב עובדים עבודה זרה?

 

​

לפי המדרש לקחו מהביזה של שכם דברים שונים של עבודה זרה, וזה דורש טהרה וניקיון. אולי הוטבעה במטבעות שקיבלו משכם צורת עבודה זרה, שהרי כתוב, "ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם שכם". יעקב טומן אותם במקום מסוים מאוד תחת האלה אשר בשכם.

בסוף ספר יהושע (פרק כד) אוסף יהושע את כל שבטי ישראל וזקניו ונואם נאום פרֵדה. לאחר הנאום הארוך אומר הוא אל העם, "ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם והטו את לבבכם אל ה' אלהי ישראל" (יהושע כד, כג), ובהמשך, "ויכרת יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם ויכתוב יהושע את הדברים האלה [...] ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש" (שם כה–כו). רש"י אומר שהייתה זו אותה האלה אשר בשכם, שנאמרה אצל יעקב. יהושע בן נון, כאשר נכנס לארץ, מגיע לשכם ומחולל משהו דומה. גם הוא קורא לאנשים להסיר את אלוהי הנכר, וגם הוא מקים אבן תחת אותה אלה והופך את המעשה לאירוע חשוב. אבן זאת תהיה לנו לעדה שלא נלך אחרי העבודה הזרה. כך מסתיים ספר יהושע.

פעמיים רואים דווקא את אותו עץ אלה אשר בשכם, מקום שבו יש את מרבית העבודה הזרה, כדי שנקשר במידה זו או אחרת את האירוע בספר יהושע לאירוע שבפרשתנו.

לדברי רש"י, שכם הוא מקום המוכן לפורענות. שם עינו את דינה; שם מכרו את יוסף; שם נחלקה מלכות בית דוד. עם זאת, שכם הוא מקום בעל חשיבות גדולה מאוד: אברהם אבינו הולך שם; באותו יום שנכנסים לארץ הולכים לשכם להר גריזים ולהר עיבל וקוראים את התורה. התורה מוכרזת שם לעיני כולם.

שכם מהווה נקודת החיבור בין ישראל לאומות העולם בארץ ישראל. מצד אחד, ההגעה לארץ ישראל היא הגעה למקום שהיא המולדת שלנו וזה אירוע לאומי פנימי פרטי. מצד שני, לאירוע הלאומי הזה שלנו יש משמעויות ציבוריות עולמיות אוניברסליות. ההגעה שלנו לארץ וההגעה של יעקב לארץ באה לומר משהו. יעקב מגיע לשכם, "ויבוא יעקב שלם עיר שכם" ומיד לאחר מכן הוא צריך לומר אמירה, שההגעה שלו לארץ היא מטרת ברכה.

בשכם, עם ישראל ייקח אבנים (כי תבוא) ועליהן תיכתב התורה בשבעים לשון. כלומר, באנו למסור מסר של תורה הפונה לכל המרחב האנושי. מטרתנו היא להביא ברכה רוחנית, נכתוב את משנה תורת משה. הטקס אינו רק פנימי שלנו, אלא הוא פונה אל המרחב.

יעקב שם את כל מה שיש מתחת לאלה. כך גם בספר יהושע. יש פה משהו שהוא טמון ואין אנו יכולים להכיל אותו.

בשכם מתרחשת רמאות גדולה וסיבוך. מכאן ואילך כל המגע שלנו עם אומות העולם בארץ ישראל יהיה מגע מורכב מאוד. גם כאשר נילחם נגדם אין אנו רוצים באמת להילחם עד הסוף, שהרי כוונתנו להביא ברכה ותועלת. אין לנו לאומיות שרוצה להשמיד, להרוג ולאבד. גם   כאשר אנו כובשים יש ברצוננו לומר אמירה לאומות העולם – שאנחנו בני אברהם אבינו, שמשם קרא אברהם קריאה לכל העמים ואנחנו כתבנו את התורה לכל העמים.

 

(מתוך שיחה שהועברה על ידי הרב קשתיאל ראש בית המדרש לבוגרי צבא בעלי)

.

לירן גרובס

סטודנט לתואר ראשון בהתמחות לתלמוד

קמפוס רחובות

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

וישלח תשעה

מחבר:

גרובס, לירן