פרשת עקב

דפי מאורות (5774-46)
"והיה עקב תשמעון את המשפטים..."
 
אומר רש"י: "את המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון". נדמה שקשה לפרש את המילה עקב כ"בעקביו" כמו שדרשו.
 

שפתי חכמים מסבירים:
כי עקב המורה על סוף ותכלית יבא רק אחר פעל או מעשה שהיה לפניו. למה לא אמר והיה עקב אשר שמעת את המשפטים וגו'. לכן רש"י מפרש אם תשמעון גם את המצוות שאדם דש בעקביו.
פירוש שפתי חכמים לא עונה לשאלות הבאות:
1.  מה ההבדל בין הפסוק של קריאת שמע: "והיה אם שמוע תשמעון את מצוותיו"? נראה אותו ציווי. אם המשמעות של המילה "עקב" מורה על תכלית אחר פעל, כי אז אחד מהפסוקים מיותרים חס ושלום. לכן קיימת חלוקה בין מצוות שאני עושה בלי לתת דעת ומצווה שאני מתרכז לעשותם;
2.  למה לחלק את המצוות בין דש בעקביו ולא דש בעקביו? האם יש הבדל אם אני מתכוון ומתרכז במעשה שלי או לא?
3.  יתרה מזו, אנו יודעים שחלוקת הפרשיות נעשתה על ידי רבותינו (לעומת החלוקה לפרקים שמקורה חיצונית ליהדות). הפסוק האחרון של הפרשה הקודמת הוא: "ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אני מצווך היום לעשותם". הפסוק נראה באותו נושא כמו הפסוק הראשון של פרשת עקב. למרות זאת שני הפסוקים שייכים לפרשות אחרות.
בפירוש העמק דבר של הנצי"ב יש הסבר לשאלה האחרונה. הנצי"ב מסביר שעד סוף פרשת ואתחנן משה רבנו מתייחס למצוות של ארץ ישראל. אבל מפרשת עקב מתחילה מצוות כלליות הנוהגות בכל הזמנים. וכך כותב: "עוד משה רבינו מדבר בתחילת ביאתם לארץ ישראל [...] אבל פרשה זו יש לנו ללמוד ממנה להתנהג תמיד אפילו בעת שאין אנחנו בישוב ארץ ישראל".
כלומר שלפי הנצי"ב המילה עקב באה להגדיר הנהגה אישית המקשרת תמיד בין עולם המעשה ושמירת המצוות. במילים אחרות, קיימות מדרגות שונות בשמירת המצוות:
1.  רמה של שמירת המצוות בארץ ישראל;
2.  רמה של שמירת המצוות לפי רשימת השולחן ערוך;
3.  בכל מעשה, בכל תכלית בחיים ובכל ניסיון אני מנסה להבין מה הן המצוות הקשורות למעשה ומה דורש ממני ה';
4.  ניתן לחדש שלפי דברי הנצי"ב הביטוי "דש בעקבותיו" אינו מתייחס רק למצוות שאני רגיל בהן אלה למעשה של כל יום, שבכל מעשה אני מייחס את המצווה המתאימה לה כך שאני מקים "בכל דרכך דעהו".
 
שיראל פיניש
סטודנטית בהתמחות למתמטיקה



 
 
 

 

 

 

מחבר:
פיניש, שיראל