מיומנו של מורה: הרב הנזיר

בימים אלו אנו חותמים את שנת החמישים להסתלקותו של הרב דוד כהן, "הנזיר", תלמידו הקרוב של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שהתבקש לבית עולמו בכ"ח באב תשל"ב.

רבים מכירים את הרב הנזיר כעורך כתביו של רבו הגדול לספר "אורות הקודש", את כמיהתו לנבואה ואת הנהגות חייו הייחודיות שכללו נזירות וצמחונות.

אך עובדה לא מוכרת היא ששימש כמורה, לא רק כר"מ לבחורים מבוגרים בישיבת "מרכז הרב", אלא גם לילדים צעירים במסגרת בית ספר. ביומנו מספר כי בהיותו כבן עשרים ואחת, לאחר שלמד תורה בישיבות וואלז'ין, ראדין וסלבודקה, ולפני שפנה ללימודי אקדמיים, הוצעה לו בשנת תרס"ח (1908) משרת הוראה בבית ספר "מתוקן" בעיירה רוסית בשם קרסני, לתקופת הקיץ (יומן הרב הנזיר, עמ' 86-87).

לימוד תורת החינוך

בהתמחות מחשבת ישראל במכללת "אורות ישראל", אנו לומדים על דמותו של הרב הנזיר ועוסקים בתורתו. מה אנו יודעים על התקופה שבה שימש כמורה, ומה אנו יכולים ללמוד מכך?

מספר הרב הנזיר ביומנו, מה הפעולה הראשונה שעשה לאחר שקיבל את משרת ההוראה:

נזדמן לידי ספר "החדר" ל[יוסף ירמיהו] גלס... בו מבוארת תורת החינוך וההוראה, העיונית והמעשית, וקיימתיה בכל פרטיה, לרבות המשחקים והטיולים.

הרב הנזיר מבין שלא מספיק להיות בוגרי ישיבה או מדרשה כדי ללמד בבית ספר, אלא חינוך זהו מקצוע שיש ללמוד אותו ברצינות לפני הכניסה לכיתה. הרב לומד את תורת החינוך וההוראה ובכך רוכש כלים פדגוגיים להקנות לתלמיד את חומר הלימודים בצורה נכונה, ומיישם אותם בשדה החינוך לכל פרטיהם. הרב גם לומד על חשיבות המשחק בהפסקות והיציאה לטיולים מידי פעם, וכך עושה עם תלמידיו.

אידיאל של לימוד תורה

נמשיך לעיין ביומנו של הרב: לכיתה הגדולה סידרתי ספר לימוד לתורת הסגנון... עם סיפורים, לדוגמת כללי הלשון, והם בייחוד מחיי בני הישיבות הגדולות... גם בלימוד התלמוד הצליחו התלמידים, ושם בית הספר היה לתפארת.

הרב הנזיר מכין את שיעוריו בקפדנות. ככל הנראה, בגלל מחסור בספרי לימוד באותם ימים שהיו לרוחו, הרב כותב בעצמו סיפורים כדי ללמד את תלמידיו כיצד לכתוב נכון. הסיפורים שאותם בוחר לכתוב אינם סיפורים בעלמא, אלא סיפורים מחייו של בחור ישיבה אותם הכיר מישיבות ליטא שבהן למד. כך, גם בהוראת לשון, מקנה הרב לתלמידיו אידיאלים של חיי תורה.

למידה משמעותית

בעקבות ההצלחה התבקש הרב הנזיר להמשיך וללמד גם בשנת הלימודים הבאה - תרס"ט (1909), בבית ספר בעיירה סמוכה בשם שאוול, ולחנך כיתה א'. נקרא ביומנו:

הנהגתי יומן, ובו הערות פסיכולוגיות, משאלות ותשובות התלמידים, למה שואף, ומה רוצה להיות... אחר כך בשעת לימוד תורה, בפרשת אברהם וסדום, סדרתי מחזה, אברהם מתפלל לה' ומתווכח עמו, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, והאישים המשחקים היו מהתלמידים.

אחד הנושאים המדוברים כיום במערכת החינוך, הוא שיטת הלמידה המשמעותית. לפי רעיון זה, הלימוד בכיתה לא יכול להיות רק בדרך של הקניית חומר על ידי המורה כאשר התלמידים מקשיבים, מסכמים וחוזרים על החומר לקראת הבחינה, אלא על הלומד להיות מעורב אקטיבית בלמידה. גם שיטות ונושאי הלמידה צריכים להיות בעלי ערך ללומד ורלוונטיים לעולמו. הוראה בשיטה כזו, תוביל להבנה עמוקה יותר של נושאי הלימוד. שיטת לימוד זאת מקובלת מאוד כיום, עד כדי כך, שלפני מספר שנים המיר משרד החינוך חלק מחובות הבגרות במקצועות השונים, למשימות שעושים התלמידים בדרך למידה משמעותית.

שיטת הוראה זו הייתה פחות מפותחת בעבר. למרות זאת, אנו קוראים ביומנו של הרב הנזיר, שכבר לפני למעלה ממאה שנה, לימד את סיפורי התורה בשיטה של הצגה. הרב הפעיל את התלמידים במהלך הלימוד, כאשר הם אלו ששיחקו את התפקידים השונים, וכך למדו את סיפורי התורה.

נושא נוסף הראוי להתבוננות, הוא היחס האישי של הרב הנזיר לתלמידיו הצעירים. בעבר מקובל היה שתפקיד המורה היה בעיקר להקנות חומר לימוד לתלמידיו, והוא פחות היה מעורב ומתעניין בחייהם האישיים. והנה, הרב, למרות הגיל הצעיר של תלמידיו, יוזם עם כל אחד שיחה אישית, מברר אצלו מהן שאיפותיו, ובכך לומד על אישיותו של התלמיד ועל הדרך הנכונה לקשר אתו.

בעיני הרב הנזיר, תפקיד המורה אינו רק הקניית חומר לימוד, אלא עליו להיות אישיות יראת שמים, מקצועית בתחום החינוך וקרובה לעולמו של כל אחד מתלמידיו.