פרשת פקודי

דפי מאורות (5774-23)
היופי החיצוני
 
בפרשת פקודי יש תיאור מפורט של הזהב, הכסף והנחושת שנועדו ל"מלאכת הקודש". התורה מפרטת איך בגדי הכהונה המפוארים עשויים מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש משזר, שלל אבניו ושרשרות הזהב.
 
 
 
העיסוק בחיצוניות הוא מרכזי מאוד בפרשתנו. אם כך, כיצד נוכל להתמודד עם העיסוק הגדול בחיצוניות לאור הדרכת ה' את שמואל הנביא בחשבו כי אליאב מבני ישי הוא הראוי למלוך, "אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב"? נוסף על כך אומרים חז"ל במסכת אבות, "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". מדוע העיסוק בחיצוניות חשוב עד כדי כך שהתורה הקדישה נפח משמעותי בפרשה למענו?
תחילה נראה את דברי הגמרא בברכות פרק תשיעי: "אמר רב יהודה היוצא בימי ניסן וראה אילנות מלבלבים אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם". מההלכה זו אנו מבינים את החשיבות הגדולה של יופי ונוי גם בדברים חומריים. כיוון שאם חכמינו ז"ל היו רואים ביופי דבר מגונה, לא היו מחייבים את הרואה אילנות מלבלבים (נאים) לברך עליהם את בורא העולם. אלא אנו מסיקים מכאן שחכמינו ז"ל ראו חשיבות רבה ביופי ובנוי אף בדברים החומריים.
כותב הרב קוק זצ"ל:
הצדיקים המופלאים שאין עולם הזה תופס אצלם מקום מצד גבוליו שפלותו וצמצומיו, דווקא הם מוקירים את העולם ומכבדים אותו, מפני שהם רואים בו עולם עליון [...] עד שהנם תמיד חיים חיים מלאים, שיש בהם כל שיקוי הלשד של כל ההנאות האסתתיות, המענגות את החיים במעלה עליונה מאד. וחושיהם הרוחניים אפילו ביחס להתוכן האסתתי הרגיל, בהכרת היופי שבמראות, שבשירה, שבסדר, שבמדינה ובמוסר, ושבכל ערך, מתכפלים בכפלים אדירים, עד שהם הם הנם מקורות היופי והסידור בחיים [...] כי הם בעצמם (הצדיקים) הנם שרויים בספירת התפארת האלקית, (אורות הקודש, ג, עמ' שו).
הרב קוק סובר כי מחד גיסא, העולם הזה, מהצד החומרי שלו, אינו חשוב לצדיקים הגדולים, אך מאידך גיסא, היופי וההדר חשובים להם מאוד כדי לחיות חיים מלאי קדושה. הסיבה לכך היא: כיוון שהעולם הזה הוא עליון ונשגב, עולמו של הקב"ה, שוודאי בראו כדי שבני האדם יתרוממו על ידו למקומות עליונים, חשוב שיהיה לו יופי נוי וחן כדי שנוכל להתרומם מעלה במעלות הקדושה והטהרה. הרב כותב עוד שלכן נקראו הצדיקים "תפארת", מפני שהפאר והאסתטיקה חשובים להם מאוד.
מדברי הרב קוק ניתן להסיק שיופי חיצוני אפילו בדברים חומריים הוא מוטיב חשוב מאוד להתעלות במעלות רוחניות. אם כן, על אחת כמה וכמה שבמשכן ה' או בבית המקדש יהיה יופי ופאר רב כדי לסייע לעובדי ה' לעלות מעלה מעלה ברוחניות.
נוסיף להעמיק בדברי ה' אל שמואל, "אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב". הקב"ה לא שלל את היופי ולא גינה אותו מצד עצמו, אלא הוא פסול כאשר הוא המדד היחידי שבעזרתו אנו בוחנים את אליאב. מה שאמרו חכמינו ז"ל, "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, יש חדש מלא ישן ויש ישן שאפילו חדש אין בו", כוונתם לקנקן של יין שלפעמים שמים יין ישן משובח בקנקן חדש ובקנקן ישן לפעמים לא יימצא בו יין כלל. רצונם של חז"ל הוא להדריך אותנו לא להסתכל על החיצוניות בלבד כדי לבחון אנשים או חפצים, אלא גם על האופי, אך דבר מובחר או חשוב, אדרבה, היופי והנוי יוסיפו הרבה לתועלת שתופק מהאדם או מהחפץ המובחר והטוב.
 
אורית אחיטוב
סטודנטית בהתמחויות לתנ"ך ולחינוך חברתי קהילתי
 
 
 
 
 
 

 

 

 

מחבר:
אחיטוב, אורית