דפי מאורות (5774-16)

הביטחון האמתי

 

בפתיחת הפרשה כתוב, "ויהי בשלח פרעה את העם [...]". כידוע, לכל אות ולכל מילה בתורה יש משמעות ופירושים רבים.

 

 

בפסוק זה, כשהמילה "ויהי" מוזכרת, חז"ל מלמדים שהכוונה היא ללשון צער. אחריה יבוא תיאור לדבר מצער שקורה בהווה, בעבר או בעתיד כדוגמת הפסוק, "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה" (לך לך). בפרשה מתוארת יציאת מצרים, אירוע טוב ומשמח שקרה לעם ישראל. אם כך, מדוע היא מתחילה במילה "ויהי"? והרי יציאת מצרים אינה דבר מצער!

כשעם ישראל יצא ממצרים הוא טעה לחשוב שמי שמציל אותו הוא פרעה, הוא זה ששולח אותם לחופשי ומוציא אותם מעבדות לחירות. בעצם, בני ישראל תלו את הישועה בפרעה במקום בקב"ה. כאן הייתה הטעות שלהם. הם לא בטחו בקב"ה, ושכחו שהוא זה ששלח את משה להציל אותם מידי המצרים. בני ישראל נענשו כיוון ששמו את מבטחם באדם בשר ודם. מידת הביטחון שלהם בה' לא הייתה מוחלטת, הם טעו בראייה של המציאות. ממקרה זה ניתן ללמוד על חשיבותה של מידת הביטחון בה'. בהקדמה לשער הביטחון בספר חובות הלבבות רבנו בחיי כותב:

והוא הביטחון עליו בכל דבריו בעבור מה שיש בו מן התועליות הגדולות בעניין התורה בעניין העולם, ותועלותיו בו בתורתו מהם מנוחת נפשו ובטחונו על אלוקיו יתברך, כמו שהעבד חייב לבטח על אדוניו מפני שאם איננו בוטח באלוקים בוטח בזולתו ומי שבוטח בזולת ה'. מסיר האלוקים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו.

חשיבות הביטחון היא עד כדי כך שכשאדם משליך את ביטחונו על ה' הוא זוכה שהקב"ה בעצמו משגיח עליו. על ידי זה הוא דואג פחות למה שיקרה ומגיע ל"מנוחת נפשו".

דוגמה קלאסית לכך היא השבת. בשבת מפקיר האדם לכאורה את עצמו ו"מפספס" יום בשבוע שבו הוא יכול לצאת לעבודה ולהרוויח כסף רב, לעשות סידורים ודברים הנחוצים לו. במילים אחרות, במקום לנצל את יום השבת לפרנסתו הוא שובת מכל מלאכה בצורה קיצונית. אין הוא עושה דבר אלא רק נח. חלק יראו דבר זה כשאננות: למה להפסיד יום שבו אפשר להתפרנס, ומי ערב לפרנסתך? בדיוק כאן באה מידת הביטחון בה' לידי ביטוי בצורה בולטת: האדם בוטח בה' שידאג לפרנסתו ולמחייתו ואין הוא טרוד בכך שיפסיד כסף. הוא יודע שהקב"ה זן ומפרנס לכול, כל אחד לפי מחסורו.

גם ביום-יום נתקל האדם במקרים שבהם ניתן לראות את הביטחון בה'. למשל בנושא הטרמפים: רובנו נוטים לחשוב שהנהג שיעצור לנו טרמפ הוא "המושיע", במקום לבטוח בה' ולהכיר בכך שבעצם הוא רק שליח של הקב"ה שייקח אותנו אל היעד. שכם שבני ישראל טעו ותלו את הישועה שלהם בפרעה, גם אנו, מבלי לשים לב, נופלים בעניין זה ותולים את התקווה לעזרה ולישועה באדם בשר ודם או בדבר מסוים אחר שאינו הקב"ה. פירוש זה מאיר את עינינו ומעיר אותנו לבחון את עצמנו עד כמה אנו באמת בוטחים בה'. יהי רצון שנזכה לבטוח בה' באמת ובתמים.

 

גילת יצחק

סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד

ובהתמחות לאנגלית

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

בשלח תשעד

מחבר:

יצחק, גילת