עם תחילת פרשת לך לך אנו נפגשים עם אברהם אבינו, אב כל הדורות בצורת ציווי:
ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך ומקללך אאר, ונברכו בך כל משפחת האדמה.
בפרשה זו אין הקדמות לציווי ואין אברהם שלפני הציווי. הדמות של איש המעלה, הנבחר ללכת אל היעד האלוקי הבלתי נודע, נבראת באותו רגע שבו חלה עליו הבחירה האלוקית.
המהר"ל (נצח ישראל, יא) מסביר שהסיבה להתעלמות ממעלתו של אברהם היא כדי שנדע שלא מעלתו הפרטית הייתה הגורם העיקרי של הקב"ה לבחירתו. לא אברהם בלבד נבחר ללכת למסע זה, אלא ה"גוי הגדול" כולו – כל ישראל – שבכל ישראל חשק ה' מעבר לכל טעם וסיבה, ושבחירתו באברהם ובנו-ישראל, אינה תלויה בדבר.
לכן הפרשה לא עוסקת בדמותו של אברהם. אברהם שואב את מעמדו מתוך כך שה' בחר בו ורצה אותו, ואין להוסיף על זה משום שכל מילה נוספת רק תפגום בטעם העצמתי והכביר של בחירה אמתית זו.
מטרת ההליכה והציווי אינם ברורים. לשם מה מצווה אברהם לעזוב את ארצו וללכת לארץ כנען? אמנם נכון שהתורה מציינת ומתארת את הברכה שבה יזכה אברהם בעקבות העזיבה וממנו כל משפחות האדמה, אך עדיין אנחנו רוצים להבין מהי בדיוק התכלית של אותה הליכה מארץ מולדתו לארץ כנען, ומדוע הפתיחה בסיפור זה היא כל כך חשובה וקריטית?חז"ל במדרש תנחומא עסקו בשאלה זו:
ויאמר ה' אל אברם" – רבי ברכיה פתח: "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך". אמר רבי ברכיה: למה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופילסימון (שמן אפרסמון) מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית, ולא היה ריחו נודף. כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחו נודף. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: טלטל עצמך ממקום למקום – ושמך מתגדל בעולם.
ממדרש זה ניתן להבין שאין מטרת הליכתו של אברהם מאור כשדים לארץ כנען היא רק להגיע לנקודת היעד, היא ארץ כנען, אלא המטרה, שהיא ככל הנראה המרכזית בתפקידו של אברהם, היא הטלטול ממקום למקום כדי להפיץ את ריחו הטוב של אברהם בעולם. כיוון ההליכה הוא מהפינה, מקרן הזווית, אל מרכזו של העולם, כדי לפזר את הריח הטוב, לגדל את שמו של אברהם המגדל את שמו של הקב"ה בעולם כולו.
הבחירה בפתיחה זו מביאה אותנו להבנת תפקידו של אברהם בעולם ודרך עשייתה. אין צורך להסביר מיהו אברהם ומה הן מידותיו. מקריאת הפסוקים ניתן לראות את האמונה התמימה של ה' באברהם וכן להפך – של אברהם בה', דרך קיום מצוותיו ואמונה בדרכו.