דפי מאורות (5774-01)

אשרי שומר שבת

 

"ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב, ג).

הנביא ישעיהו מבטיח אושר לשומר שבת: אשרי אנוש יעשה זאת [...] שומר שבת מחללו [מלחללו] (ישעיהו נו, ב). מה טיב אושרו של שומר שבת? אדם יכול לקיים את מצוות השבת כמו כל מצווה אחרת, ברמות איכות שונות. ניתן להניח ששכר המצווה ישולם באותו מטבע של המצווה עצמה. יש כמובן שכר הנשמר לעתיד לבוא, אך נתמקד רק בשכר שניתן לראות ולחוש כאן.

 

 

ראובן שומר שבת בדרג הגופני, השבת מהווה עבורו יום מנוחה. כך הוא מקיים את השבת, וכך, במנוחת הגוף ובחילוץ העצמות, גומלת לו השבת. לשמעון, השומר שבת בדרג הפסיכולוגי ודואג להתנער מהחול מכל וכול, מהווה השבת מעין התחדשות כוחות נפשו. השבת כוללת הנחיות משפחתיות: התכנסות סביב שולחן אחד, קידוש, סעודה בצוותא. המקיימים את השבת זוכים לשמירה על החוסן המשפחתי שלהם. לוי המשקיע בשבת בלימוד תורה, כל שבועו מתקדש. יהודה, נוסף על קודמיו מקדיש מחשבה על תכלית השבת. בעצם מעשיו הוא זוכה להקנות לעצמו הרגשה עליונה שקשה לתארה למי שאין לו קרבה אליה.

יששכר עסק בכל מה שעסקו קודמיו,

ונוסף על כל אלה העמיק חקר והגות עד שנתעלה למעלת הקדושה האמתית, ושמח בעושהו על שהאיר לו בזיו השכינה להגות בו ולהיווכח בגדלותו מתוך גדולת מעשיו [...] וממעט הוא בכל מה שמתיש את הזיקה הזאת לבל יפסיקוהו מהגותו. ובסוף דרכו השיג בפנימיותו יראת ה' ואהבת שמים ותשוקת אל חי עד כדי כך, שאפילו [כאשר] אברי גופו תובעים את מזונם, אנו מרגיש רעב, בהיות נפשו מדושנת ממה שעלה בחלקה, ובזאת יגיע בדרכו המיוחדת אל משאת נפשו (רבנו אברהם בן הרמב"ם) (סלומון).

ונסיים בסיפור על ילדה שלא ויתרה על שמירת השבת:

סיפר פעם הרב סולוביצ'יק כי בעיר כהונתו, בריסק, היה מיקומו של בית הספר "בית יעקב" בתוך שכונה חילונית מובהקת. אחת מן המשפחות שם העדיפה לשלוח את הבת ל"בית יעקב" מפני קרבת המקום, על אף שלא שמרה תורה ומצוות. ההורים היו מחללי שבת בפרהסיה, רחמנא לצלן. הייתה להם חנות למכירת כלי בית וחנותם הייתה פתוחה בשבת קודש.

פעם אחת נסעו ההורים ביום שישי למקום אחר לשהות שם בשבת. את בתם השאירו בבית וציוו עליה לפתוח ולנהל את החנות באותה שבת שהם ייעדרו מן העיר.

חשבה הבת שאין היא יכולה לסרב להורים ולכן החליטה לפתוח את החנות ולשבת שם, אך היא לעשות את כל המאמצים שלא למכור שום דבר במשך השבת.

ההורים נסעו והבת עשתה כאשר החליטה. והנה נכנס גוי לחנות ושאל למחירו של כלי קטן שהיה שווה חצי זלוטי בלבד.

השיבה לו הבת:

"זה עולה מאה זלוטי!"

כעס הגוי מאוד על תשובה זו ועזב את החנות.

אחרי כשעה חזר הגוי ואמר שהוא מוכן לשלם חמישה זלוטי, אולי אפילו עשרה זלוטי, אבל לא יותר. והבת – בשלה: לא פחות ממאה זלוטי!

הלך הגוי ובמשך כל השבת, מדי כמה שעות, חזר והעלה את המחיר שהוא מוכן לתת, אולם הבת סירבה לקבל פחות ממאה זלוטי.

במוצאי שבת הגיע הגוי לחנות והסכים לשלם מאה זלוטי. הוא הסביר:

הרי אין זה הגיוני לשלם מאה זלוטי עבור חפץ ששווה אולי חצי מכך, אלא שלאחרונה חידשתי את כל הריהוט שבביתי, וכשעברתי היום על יד החנות שלכם וראיתי כלי זה ראיתי שהוא יתאים בדיוק לריהוט החדש ואי אפשר יהיה בלעדיו. לכן הסכמתי לבסוף לשלם את המחיר המופרז שדרשת.

למחרת השבת, כשחזרו ההורים, סיפרה להם הבת את כל מה שאירע עם הגוי ונתנה להם את מאה הזלוטי שקיבלה במוצאי שבת. בזכות גדולתה של השבת נהיו ההורים שומרי שבת (בן-צבי, ללא ציון שנה).

 

מקורות

סלומן, י–ד (ללא ציון שנה). בעין יהודית. ישראל: הוצאת ס.ל.ה.

בן-צבי, מ' (ללא ציון שנה). מעשי אבותינו: על פרשיות השבוע – ויקרא. בני-ברק: "ספרייתי" (גיטלר) בע"מ.

 

רות עידן

סטודנטית במסלול הגיל הרך

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

בראשית תשעד

מחבר:

עידן, רות