פרשת האזינו

דפי מאורות (5773-53)
מה שומעת הבריאה?
 

אחרי חודש התשובה אנו מתחברים לשירת האזינו. השירה, כמו כל התורה, מדברת אל הכלל, אבל גם מדברת אל כל אחד מאתנו כפרט. אחד הדברים שאומר משה רבנו בשירה הזאת הוא המסר שבני ישראל ילמדו מהמעשים שנעשו שלא כהוגן ולא יחזרו עליהם, אלא ייטיבו מעשיהם מכאן ולהבא.

 
 
אחרי מהלך של תשובה חייבת לבוא ההתחייבות שלא נחזור לדרכנו הקודמת. לכל אחד מאתנו יש את ה"האזינו" שלו, וכל אחד צריך להתבונן בשינוי שחל בו ולקוות שאכן למד מהשנה הקודמת ועכשיו ניתן ללכת עם פנים חדשות אל עבר השנה החדשה, אל עבר כל ההבטחות הטובות של שירת האזינו.
מהי ההאזנה ("האזינו השמים") שאותה שומעת הבריאה? בעל הנתיבות שלום מסביר כי הקב"ה מדבר כל הזמן דרך המציאות ועל היהודי להאזין ולשמוע את דבר ה', "אשמעה מה ידבר ה' ". הוא מביא משל למלך ששלח את בנו למרחקים, למקום שאויבי המלך נמצאים שם, וכיוון שהמלך יודע כי בנו נמצא בסכנה הוא אינו מניחו לרגע קט. המלך חושש ללא הרף לשלום בנו עקב המאבקים והצרות שהוא נמצא בהם, ועל כן עומד עמו תמיד בקשרים. המשל ברור: הקב"ה שם את נשמותינו בעולם הזה, במקום שבו קיימים אויבים רבים לנשמה. אולם על היהודי לזכור תמיד כי ה' לא עוזב אותו לעולם, גם כאשר אין הדברים מסתדרים כפי רצונו.
הבעל שם טוב מביא את מאמר חז"ל כי בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב, מכרזת ואומרת, "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". שואל הבעש"ט: אם אין שומעים את הבת קול לשם מה היא יוצאת? והוא מתרץ ואומר שהרהורי תשובה המתעוררים תמיד בלב יהודי הם מכוח הבת קול הזו, וכאשר היהודי יאזין ויטה את לבו הוא ישמע את דבר ה' במציאות.
בעל הנתיבות שלום מסביר, על פי דברי חז"ל (חגיגה טז), מה הם השמים והארץ שבאדם. לאדם יש איברים עליונים, שמימיים – המוח והלב, וגם חלקים נמוכים וארציים יותר המושכים אותו לחומריות. אולם הקב"ה מדבר אל שני חלקים אלו בתמידיות. כלפי האיברים השמימיים נאמר, "האזינו השמים ואדברה", כי כאשר האיברים השמימיים מאזינים – גם "ותשמע הארץ דברי פי". כלומר, האיברים החומריים יותר שומעים את דבר ה'. אל האיברים העליונים נאמר לשון ציווי קשה, "האזינו", ואל האיברים החומריים נאמר "ותשמע", משום שאל החלקים העליונים ניתן לבוא בלשון "קשה כגידין" ולדרוש מהם, אולם אל החלקים החומריים יותר יש לדבר בלשון רכה, כדוגמת, "יערוף כמטר לקחי" – "יערוף" מלשון עריפה. ואילו ההמשך מתייחס אל הארץ, "תזל כטל אמרתי", כלומר אמירה רכה כטל. וכן, "כשעירים עלי דשא", רש"י מפרש "סערה", כנגד השמים, ואל הארץ נאמר, "כרביבים עלי עשב", לשון רכה יותר.
 
מקורות:
1.  נתיבות שלום, פרשת האזינו, רטו–רטז.
2.  "מודעות" על פרשת האזינו, דוד אגמון.
 
בתיה צירט
סטודנטית בהתמחויות למחשבת ישראל ולמתמטיקה
 

 

מחבר:
צירט, בתיה