דפי מאורות (5773-51)

חיים שכאלה...

 

"...החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (ל', י"ט)

 

 

נראה לכאורה שישנה כאן הנחיה לבחור בחיים, והשכנוע כביכול- כדי שנחיה. ומוזר הדבר: הרי יש כאן שימוש בהנחיה כדי לשכנע בה - תבחר בחיים כדי לחיות, הייתכן? ובנוסף, בפסוקים הקודמים כבר נתפרש שהמוות הוא ניגוד לבחירה בחיים והטוב. אם כן מה טעם התוספת: "למען תחיה"?

בפסוקים הקודמים כתוב "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב..." (ל', ט"ו) רבי מנדלי מקוצק אומר: שיהיו חיים בשביל הטוב, ולא להיפך: לא שתהיה עושה מעשים טובים כדי שתחיה אלא שתחיה כדי לעשות מעשים טובים! זוהי אבן יסוד ראשונית להבין מהם החיים האמתיים- חיים למען מטרה מסוימת, בשאיפה תמידית, ולא כדי לחיות סתם. אם כך, מתעצמת השאלה על פסוק י"ט. הרי ודאי שהציווי לחיות הוא לא כדי שנחיה, אלא טמון כאן רמז לכיוון עמוק יותר לחיים.

ישנם פרשנים הסומכים את פסוק זה עם פסוק כ': "לאהבה את ה' אלוקיך לשמע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך..." (ל', כ') זאת אומרת, תחיה כדי לאהוב את הקב"ה ולהדבק בו. בעל האור החיים מדייק: "טעם חפץ בחיים הוא לאהבה את ה'... כי מה לאדם חיים אם לא רצונו יתברך..." תמצית החיים היא הדבקות בקב"ה, ומה טעם לחיים ללא דבקות זו? נלך בכיוון זה, ונראה את העומק שבפסוקים.

על פסוק י"ט אומר הספורנו:

לאהבה את ה' אלוקיך. ואמרתי שתבחר בחיים, לא כעובד על-מנת לקבל פרס, אבל אמרתי שתבחר מה שהוא חיים באמת בלבד, למען תחפוץ בחיי שעה לזה התכלית בלבד, שתאהב את ה' אלוקיך בהכירך טובו עם רב גודלו.

ההנחיה היא לבחור בחיים שהם חיי אמת, חיים לשם שמים! ולא על מנת לקבל פרס, זהו טוב החיים אליו נתכוון ונתמקד. "למען תחיה" זו תוצאה ולא נימוק, רק אם נתמקד בחיים לשם שמים נחיה באמת את החיים במלוא עוזם ותפארתם.

תוספת זו באה להורות לנו על איכות חיים אחרת, מרוממת יותר מאשר משמעותם הפשוטה של החיים. ישנם אלו החיים חיים במשמעותם הפשוטה, ובהם מוסיפים את המצוות בעל כורחם, בהכרח. הם מאמינים בקב"ה ובתורה, ויודעים את חובתם בעולם, אך ניכר בהם שאין להם שמחה ואור בכך. עשיה זו פוגמת בדור הבא, בזרעם. הדור הבא רואה את אביהם מתייסר בעשיית המצוות מתוך כפיה והכרח ויפטרו עצמם מעשיית המצוות באמתלה שאין להם כוחות לכבוש ייצרם כאביהם.

אך ישנם הבוחרים בחיים ובמצוות וניכר שעשייתם היא מתוך שמחה ואהבה, כאילו בחרו בדבר מרצונם והכירו בברור שחיותו והנאתו של האדם באות מחיי תורה ומצוות שהם הם החיים הנצחיים. הדור הבא של אנשים אלו, יושפע לטובה על ידי שמחת המצוות של אביהם. האושר והסיפוק המלווים את האב בדרכו, בחייו, יוכיחו לבניו בעליל כי קיום התורה ומצוות מעניק שמחה וסיפוק בחיים יותר מכל דבר אחר! ואין דבר נפלא יותר מהאושר בדבקות בחיי הנצח. אדם הבוחר בחיים באמת, בשמחה, מכל הלב- משפיע על חייו הוא לחיים קדושים ואמתיים, וכן על חיי זרעו שיהיו כמוהו.

עוד מעט נגיע לימי התשובה, בהם אנו מבקשים: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים." יכולים אנו לראות בכך המשך לפרשת ניצבים, ולפסוקים אלו – "כתבנו בספר החיים למענך, אלוקים חיים." מבקשים אנו להיות כתובים בספר של חיים שהם יונקים ושואפים 'למענך' לשם ה', חיים המלאים שאיפה וכיסופים אל הקב"ה, להדבק בו ולהתקרב אליו, שנבחור בחיי האמת והקודש "למען תחיה".

(מבוסס על דברי ה'לקח טוב' לספר דברים)

 

דברת שריד

סטודנטית בהתמחויות למתמטיקה ולתנ"ך

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

ניצבים וילך תשעג

מחבר:

שריד, דברת