דף הבית > עיונים בסידור התפילה - הללויה הללו את שם ה'

עיונים בסידור התפילה - הללויה הללו את שם ה'

דפי מאורות (5776-20)
מזמור קלה בתהילים פותח בפסוק: "הַלְלוּ-יָהּ: הַלְלוּ, אֶת-שֵׁם ה' ". נשאל, מה מובנו של הלל, וכיצד מהללים את ה'? בהמשך המזמור נאמר: "עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם, כֶּסֶף וְזָהָב; מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם. פֶּה-לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ; עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יַאֲזִינוּ". נשווה זאת לאמור במזמור צד: "ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב.
 
 
​
בינו בֹערים בעם וכסילים מתי תשֹכילו? הנֹטע אֹזן הלֹא ישמע? אם יֹצר עין הלֹא יביט?". לאור האמור, האלילים כביכול אינם מדברים, אינם שומעים ואינם רואים, ואילו ה' מדבר, שומע ורואה. האָמנם בזאת נהלל את אלוקי ישראל?! הרמב"ם ביאר שלא זו כוונת דוד המלך (מו"נ ח"ג, פי"ט):
והנה אני אבאר לך את משמעות הטיעון הזה לאחר שאציין לך כיצד עזי-הפנים הרעו להבין את דבריהם אלה של הנביאים. לפני שנים אמרו לי אנשים רופאים מאצילי אומתנו, מתוך שהתפלאו על דברי דוד, דברים אלה: 'על-פי ההיגיון של דבריו היה מתחייב שבורא הפה יאכל ובורא הריאה יצעק וכיוצא בזה שאר האיברים'. התבונן [...] כמה רחוקים היו מלהבין נכונה את הטיעון הזה, ושמע את משמעותו. [...] מכיוון שיש מן הפילוסופים מי שטוען שאין האל משׂיג פרטים אלה, מכיוון שהם מושׂגים בחושים, והוא יתעלה אינו משׂיג בחוש, אלא השׂגה שׂכלית, טען נגדם (דוד המלך) על סמך מציאות החושים ואמר: האם אתה חושב שאילו הייתה השׂגת העין נסתרת ממנו, והוא לא ידע אותה, כיצד הביא לידי מציאות את הכלי המוכן להשׂגת הראִייה? [...] האם בר-דעת יעלה על דעתו שזה קרה כפי שהזדמן במקרה? לא! אלא הוא בהכרח בכוונת הטבע, כפי שהבהיר כל רופא וכל פילוסוף.
דוד המלך אינו מעלה על דעתו, שלקב"ה יש פה ושאר איברים, אלא הוא מתנגד לדעה שהקב"ה אינו יודע את השגות חושי האדם, ואינו יודע את מעשיו ואת מוצאי פיו. דוד שולל את דעת הפילוסופים שהאל אינו משגיח. ממשיך הרמב"ם ואומר:
ובאמת קרא להם בֹערים וכסילים. אחרי-כן התחיל מבהיר שזה ליקוי בהשׂגתנו ושהאל יתגדל ויתרומם הוא שנתן לנו את השׂכל הזה אשר בו אנו משׂיגים. ומפאת אי-יכולתנו להשׂיג את אמיתתו יתעלה נוצרו לנו הטעויות הגדולות האלה.
לפי שאין לקב"ה לא גוף ולא דמות הגוף, הרי שכוונת כל הפסוקים האלו וכיוצא בהם היא שכלית, שהקב"ה יודע, אך האדם אינו מסוגל להשיג את אמיתת מציאות ה'. כאן מדובר במחלוקת עמוקה עם התפישה הפילוסופית, שלפיה האל הוא עילת העילות. הרמב"ם בוודאי מאמין שהקב"ה הוא עילת העילות, אלא שקנאותו לייחוד קיצונית הרבה יותר מזו של הפילוסופים. לדעת הרמב"ם, הפילוסופים לא הרחיקו לכת עד הסוף, לא גמרו לעלות בשרשרת העילות, ולכן ייחסו לאל אי־ידיעה ובורות. בניגוד לכך פסק הרמב"ם (יסודי התורה פ"ב, יג-יד):
הבורא--הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה: שאלמלא היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם
אלוהות הרבה--הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד. נמצאת אומר: הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה עצמה--הכול אחד. ודבר זה--אין כוח בפה לאומרו ולא באוזן לשומעו ולא בלב האדם להכירו, על בורייו.
הנקודה המכרעת שה' לבדו היש הקדום, ולאדם אין שום מושג של ידיעה אלוקית. לפיכך אין לדבר על כך כלל, ובזה נכשלו הפילוסופים. אם כן, האדם מעבד את אדמתו ומשביח אותה, והיהודי משביח את הכרתו וגומר לייחד את אלוהיו, עד להכרתו כעילת כל העילות שבאפשר.
הלל מובנו עלל, ואפשר שבחנוכה אנו גומרים את ההלל משום ניצחון תפישת האלוהות היוונית. מכל מקום, בזה נכשל גם איוב, ולפיכך אמרו חכמים שהחל מחרף ומגדף. אלא שאיוב (מו"נ ח"ג, פכ"ג),
אמר מה שאמר כל זמן שלא הייתה לו ידיעה ולא ידע את האלוה אלא על-פי המסורת, כמו שיודעים אותו המון בני-התורה. אבל כאשר ידע את האל בידיעה ודאית, הודה שהאושר האמתי, שהוא הכרת האלוה, מובטח לכל מי שמכיר אותו, ושום פגע מן הפגעים האלה כולם לא יעכיר לאדם את האושר הזה. רק כל זמן שהוא ידע את האל מתוך מסורות, ולא בדרך העיון, דימה איוב שמיני האושר המדומים האלה, כגון בריאות, עושר וילדים, הם התכלית. לכן נבוך מבוכות אלה ואמר דברים אלה.
כלומר, באמונת הייחוד, היהודי באמת אינו מהלל את ה' בפיו אלא במעשיו, בעבודתו מאהבה ובשתיקה, כפי שסיכם הרמב"ם (שם, פכ"ג):
זאת היתה מטרת ספר איוב כולו, כלומר לתת את עיקר האמונה הזה [...] כדי שלא תטעה ותבקש בדמיונך שידיעתו תהיה כידיעתנו, או כוונתו, השגחתו והנהגתו ככוונתנו, השגחתנו והנהגתנו. כאשר האדם יודע זאת יקל עליו כל פגע, והפגעים לא יוסיפו לו ספקות באשר לאלוה, והאם הוא יודע או אינו יודע, משגיח או מזניח. יתר על כן, (הפגעים) יוסיפו לו אהבה [...] כמו שאמרו (חכמינו) ז"ל: עושֹים מאהבה ושֹמחים בייסורין.
 
ברוך כשרים
מרצה בהתמחות למתמטיקה
 
 

 

 

 

קבצים להורדה:
תצוה תשעו.pdf
מחבר:
כשרים, ברוך
דוא"ל:
[email protected]