פרשת תזריע-מצורע

 

הכתם הלבן הוא תופעה לא נורמלית בגופו של האדם. למרות זאת, אם כל גופו הפך לבן, האדם הופך להיות טהור! הכיצד?

התהליך שקרה למצורע הוא: הכתם הלבן, הלא נורמלי, מפסיק להיות חריג והופך להיות הצבע של כל הגוף, כביכול הוא נורמלי.

הרב קוק מנסה להסביר לפי ההלכה הזו, עיקרון רוחני כללי.

בכללות העולם, המעשי והרוחני, אין כל רע נמצא כי אם בערכו הבודד, אבל בקיבוץ הכל, הכל הוא טוב ממש, לא מפני בטול ברוב, כפי החשבון הצנום. אלא מצד הערך העצמי האידיאלי. ומובן מזה שכל מה שהקירוב אל כל נעשה יותר גדול התכונה, הרע מתמעט, והטוב מתגלה. ולא עוד אלא שקיבוץ הרע בכל חלקיו מופיע לעומק טוב גדול מאד, והוא מתחבר בעומק רתיחות שקיקתו אל הטוב המוחלט, שלא יגורהו רע, כלו הפך לבן טהור (אורות הקודש, ב, עמ' תנב). 

הכתם הלבן הבודד, במכלול של הנורמליות של הגוף, מסמל מקרה רע הקורה לאדם במהלך חייו הנורמליים. הרב קוק טוען כי האירוע הרע שהתרחש הוא רע רק משום שאנו מתייחסים אליו ביחידותו. אם היינו מסתכלים עליו בפרספקטיבה גבוהה כחלק ממכלול של כל הקורה בעולם היינו שמים לב כי הוא טוב!

אכן, בדרך כלל איננו מצליחים להתבונן בכל המכלול ולכן המקרים הרעים שקורים נראים לנו כרע. אבל אם היינו מצליחים להתרומם ולהביט בכל מה שקורה כאחד, היה מתברר לנו כי באמת אין כלל רע, הכול טוב.

יוסף הולך לפגוש את אחיו ולדרוש בשלומם והם משליכים אותו לבור. הוא נמכר לעבד למצרים ומגיע לבית הסוהר.

הוא סובל. בהסתכלות יחידנית דבר רע קורה לו,  אבל שהות זו בכלא הפגישה אותו עם שר המשקים; היותו אסיר בכלא אפשרה לו לפתור את חלומו של שר המשקים, מה שהביא אותו אחר כך לפתור את חלום פרעה, ולהיות המשנה למלך מצרים.

האירוע הבודד של מכירת יוסף לעבד הוא רע, אבל מכלול הדברים הקורים ליוסף הוא טוב. לו היה יוסף יודע מראש את כל העומד לקרות לו, לא היה לו רע כלל. את כל השלבים שבדרך היה עובר בשמחה ובטוב לבב.

לעיקרון זה רומז הכתוב: "כולו הפך לבן טהור הוא". ברגע שאיננו מביטים על אירוע בודד, על כתם לבן בודד, אלא על כל התמונה, מתברר שהכול לבן. זהו רמז עמוק לכך שגם האירוע הבודד הנראה לנו טמא ורע, במהותו הוא "לבן", כלומר טוב.

 

 (מתוך דברים שכתב הרב אליהו מאלי)