דפי מאורות (5773-26)

פרשת שמיני נדב ואביהו

 

"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטֹרת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צִוה אתם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה' " (ויקרא י, א–ב).

 

 

מהי האש הזרה שהקטירו נדב ואביהו? מה היה חטאם? פרשנים רבים ענו על שאלה זאת. היו חכמים שאמרו שנכנסו להיכל שתויי יין; היו שאמרו שנכנסו ללא בגדי כהונה הנדרשים לעבודה; יש שאמרו שלא נשאו נשים; ויש שאמרו שלא הולידו ילדים (ויקרא רבה כ, ט).

בין הפרשנים שפירשו על דרך הפשט נאמר שנכנסו כהלכה עם האש שמוטל על הכוהנים להביא אל המזבח כל יום, אלא שביום חנוכת המשכן לא רצה הקב"ה שתבוא אש מההדיוט אלא רק מהשמים (רשב"ם). יש שפירשו שהקטירו אש לעבודה זרה ממש (בעלי התוספות).

הרב קוק מסביר שחטאם של נדב ואביהו לא היה חטא במובן המקובל. הם לא עברו על "לא תעשה" הכתוב בתורה. נדב ואביהו היו אנשים גדולים מאוד, בעלי רוח הקודש. לפי חלק מחז"ל משה אפילו חשב שהם הגיעו למעלות גדולות ממנו ומאהרון.

אבל גם לבעלי רוח הקודש יכולות להיות טעויות. יכול לקרות מצב שמי שזוכה לרוח הקודש יחליט ללכת אחרי הגילויים שנתגלו לו, אף אם הם נגד הכתוב בתורה.

דוגמה לכך אנו מוצאים בוויכוח שהיה בין ישעיהו לחזקיהו. חזקיהו לא נשא אישה. בא אליו ישעיהו אמר לו: "הנך מת בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא מפני שלא נשאת אישה". אמר לו חזקיהו: "ראיתי ברוח הקודש שאם אתחתן יצא ממני בן רשע, שירשיע לעשות מכל שלפניו. על כן לא התחתנתי". אמר לו ישעיהו: "מדוע אתה עוסק בסתרו של הקב"ה? מה שאתה מצווה בתורה עשה וה' יעשה הטוב בעיניו". נשא חזקיהו את בתו של ישעיהו, אמר, "אולי יעמדו לי זכויותיי וזכויותיך". נולד לו מנשה שהיה מלך רשע ובגללו נחתם גזר דין החורבן על בית המקדש" (על פי גמרא, ברכות י, א).

חזקיהו ראה נכון ברוח הקודש, אבל ישעיהו אמר לו: "אינך יכול לפעול על פי איך שאתה מבין את רוח הקודש כשזה סותר את דברי התורה".

יש חשש שאדם ישתכר מהשגותיו העליונות, שגדולתו "תעלה לו לראש". יכול להיות שזו הייתה הכוונה של חז"ל באמרם שנדב ואביהו נכנסו שתויי יין למקדש. אדם בעל רוח הקודש יכול להסתגר בגדלותו האישית ולשכוח את שייכותו הציבורית לעם ישראל ולתורת ישראל.

שייכות זו גדולה במעלתה על כל ההשגות העליונות של רוח הקודש. מצב זה גובל בקו דק של גאווה המדגישה את ההשגה האישית הפרטית מעל תורת ה' הציבורית של כלל ישראל. ייתכן שלכך רמזו חז"ל באמרם שנדב ואביהו נכנסו פרועי ראש למקדש, כלומר ללא כיסוי ראש, ללא אימת שמים, ללא מה שמנחה אותם ונמצא מעליהם.

עצם הגילוי של רוח הקודש יוצר עצמאות אישית, המבטלת את הקבלה מרבו, ממשה רבנו. על כן אמרו חז"ל שנדב ואביהו הורו הוראה בפני רבו.

ההתעלות האישית במדרגת רוח קודש עליונה כשהיא לא נובעת מהתורה ומצוותיה, זו האש הזרה שהקטירו נדב ואביהו. היא לא עלתה לרצון לפני ה'. לכן יצאה אש ושרפה אותם לפני המזבח. האש האישית הזרה צריכה להצטרף למקור האש הכללית של תורת ישראל. שם היא מגיעה לתכליתה וטהרתה.

הרב קוק זצ"ל כותב:

כשהולכים אחרי ההרגשה העליונה של הופעת רוח הקודש, ושל כל חכמה והופעה שבעולם, בלא התקשרות אל התורה ומעשיה בפרטיות, ובמדידת המידות הטובות, המשוערות על פיה, הרי זה חטא נדב ואביהו [...] חושבים המתנהגים ככה שמתקרבים אל הקודש, מייחדים הם ממרחקים, מקריבים אפילו אש זרה, ובאים אל הקודש שתויי יין, בלא אימתא דשמיא, הנובעת ממקור עליון, הבאה על ידי כיסוי הראש, אלא פרועי ראש, ומתייחדים כל אחד בהשגתו המיוחדת בלא איגוד עליון של תורת משה מורשה, ולא נטלו עצה זה מזה, ומורים הלכה בפני רבם, מתוך הכרה של גדלות פנימית. ועומק גדול של קדושה זו צריכה להתבטל בפני מקור התורה. ונקדש בכבודי (אורות הקודש, ג, עמ' שס).

(על פי דבריו של הרב אליהו מאלי)

 

אחינועם הכהן

סטודנטית במסלול למחול ותנועה

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

שמיני תשעג

מחבר:

הכהן, אחינועם