עיונים בסידור התפילה - י-ה ריבון עולם

 

​

רוב המוחלט של שירי שבת, הכולל שירים שנכתבו על ידי הרב ישראל נג'ארה, נוסחו בשפה העברית. לעומת זאת, השיר "י-ה ריבון עולם" נכתב בארמית, שפת המקובלים. למה בחר רבי ישראל לנסח את השיר הזה דווקא בארמית? הרב שלמה אבינר אומר ששפת השיר קשור לתוכנו:[1]

שיר זה הכתוב ארמית הוא היחיד בו פונה הרב נג'ארה בגוף שני נוכח אל ריבונו של עולם. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא היות השיר כתוב ארמית, ובהיות ארמית שפה נמוכה במעלתה מהשפה העברית ניתן לבטא בה ביטויי קרבה שבלשון הקודש אין מעזים לאומרם.

אולם ניתן להציע סיבה נוספת על בסיס התייחסותם של חז"ל לשפה הארמית. בתלמוד בבלי מובא[2] שללשון הארמית יש מאפיין שאין לעברית: מלאכי השרת אינם מבינים אותו. לאור הצהרת המשנה שניתן להתפלל "בכל לשון" שואלת הגמרא,

תפלה בכל לשון? והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: "כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי"? לא קשיא הא ביחיד הא בצבור.

לדעת הגמרא, ניתן להתפלל תפילות ציבוריות בארמית, היות שתפילות ציבוריות מתקבלות בשמים ללא סיוע ממלאכי השרת. לעומת זאת, תפילות של היחיד מובאות לכיסא הכבוד על ידי המלאכים והם אינם יכולים להעביר תפילות שאינן מובנות להם.[3]  יוצא שרבי ישראל בחר לנסח את השיר המיוחד שלו דווקא בשפה שאותה אין המלאכים מבינים. אם כן, מדובר בשיר של שבח לקב"ה שרק אנו – יושבי תבל – מסוגלים לשיר, ללא עזרה ותמיכה ממלאכי השרת, דבר המאותת על סוג של אינטימיות וקִרבה בינינו ובין הקב"ה.

 

השם "י-ה" הוא כינוי לקב"ה, שמופיע פעמים רבות בספר שמות ("עזי וזמרת י-ה"[4]) ובספר תהלים ("הללו י-ה"). מדובר בקיצור של השם המיוחד של הקב"ה, של ארבע אותיות. שימוש בשם מקוצר – כינוי לשמו של ה' – מביע חוש של קִרבה וקשר בינינו ובין הקב"ה. לעומת זאת, בו בזמן שאנו מביעים קִרבה, אנו מתייחסים לקב"ה לא רק כ"י-ה", אלא גם כ"ריבונו של עולם". ביטוי זה מביע אדנות, מלכות, ריבונות וגם סוג של ריחוק ועמידה מעל. אנו מוצאים תופעה זאת – של איחוד הקִרבה לקב"ה ובו בזמן הריחוק ממנו – בתפילת "אבינו מלכנו" שבה אנו מביעים את שני ההיבטים האלו ביחס לקב"ה. מצד אחד, הוא "אבינו", אבא של כולנו, שם המביע קִרבה, אהבה ואכפתיות. ומצד שני, אנו מכירים בזה שהוא גם "מלכנו", תואר המאפיין ריחוק וניתוק מכל קשר אישי.

 

על אף שהשיר ניכר, וככל הנראה נכתב כשיר של שבת, אין שום אזכור ליום השבת ולא למאפייניה. השיר מתחיל כשיר שבח לה' על גדלותו, רוממותו וקדושתו, ומסיים בתפילה ובבקשה לגאולת העם מאויביו, ובניין המקדש. עקב השפה הקשה ראוי למתמקד בתרגום המילים של השיר, בדגש על לשונות מיוחדים שהביא רבי ישראל ממקורות שונים ביהדות.[5]

 

יָהּ רִבּון עָלַם וְעָלְמַיָּא / אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא / עובַד גְּבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא / שְׁפַר קֳדָמָך לְהַחֲוָיָּא [י-ה אדון כל העולמים / אתה הוא מלך מלכי המלכים / מעשה גבורתך ונפלאותיך / נאה לי להביע].

מצד אחד, ניתן להבין שכוונת הביטוי "עלם ועלמיא" מכוון כלפי שלטונו של הקב"ה על הזמן, שהקב"ה שולט על כל התקופות. כך למשל פירש הרד"ק את הפסוק "בטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים".[6] על המילים "צור עולמים" כותב הרד"ק, "כי בו ראוי לבטוח כי הוא צור עולמים, פירוש חוזק הזמנים כולם".

אולם מתוך הגמרא[7] נראה שכוונת הביטוי "עלם ועלמיא" הוא ל"עולם הזה ועולם הבא" ושיש קשר ישיר בין שמו של הקב"ה – "י-ה", ושני העולמות האלו.

 

כדבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מר' אמי מאי דכתיב 'בטחו ביי' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים'? אמר ליה כל התולה בטחונו בהקב"ה הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא. אמר ליה אנא הכי קא קשיא לי: מאי שנא דכתיב 'בי-ה' ולא כתיב 'י-ה'? כדדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי: אלו שני עולמות שברא הקב"ה אחד בה"י ואחד ביו"ד". [ששאל רבי יהודה הנשיא מר' אמי: מה פירוש הפסוק 'בטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים'? אמר לו: כל התולה בטחונו בהקב"ה הרי לו מחסה בעולם הזה ועולם הבא. אמר לו: הרי זה מה שקשה לי: למה כתוב 'בי-ה', ולא כתוב 'י-ה'? כפי שדרש ר' יהודה בר ר' איעלאי: [התשובה היא שכוונת הפסוק לומר לנו שבשני אותיות אלו] ברא הקב"ה את שני העולמית – אחד [ברא באות] "ה", והשני ברא [באות] "י".]

יוצא שכוונת השיר היא שהקב"ה הוא זה שקוראים לו י-ה, שגם ברא את שני העולמות – העולם הזה והעולם הבא, בשתי אותיות של שמו.

החלק השני של הבית הוא מתוך דברי שבח של דניאל לקב"ה: "אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עליא (עִלָּאָה) שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה".[8]

 

שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא / לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא דִּי בְרָא כָּל נַפְשָׁא / עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא / חֵיוַת בָּרָא וְעוֹפֵי שְׁמַיָּא [שבחים אערוך בוקר וערב / לך א-ל קדוש בורא כל נפש / מלאכי מרום ובני אדם / חיתו שדי ועוף השמים].

גם כאן מביא ר' ישראל ציטוט מתוך ספר דניאל, אלא שלעומת הבית הראשון שבו הוא מביא דברי שבח שנאמרו ישירות כלפי ריבונו של עולם, כאן דברי השבח מכוונים לנבוכדנצר מלך בבל. דניאל, בפשר חלומו  של  המלך,  מתאר  את  המלך  כך:  "ובכל  די דארין [דירין] בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון".[9] מוכנותו של רבי ישראל נג'ארה להשתמש בדברי שבח שנאמרו על מלך נכרי עובד כוכבים כדברי שבח כלפי ריבונו של עולם, מגלה לנו את השקפת עולמו של הכותב, המוכן למצוא דברי אמת "באשר הם שם", ללא חשש למקור דברים אלו, באשר הם.

 

רַבְרְבִין עוֹבְדָךְ וְתַקִּיפִין / מָכֵךְ רָמַיָּא וְזַקֵף כְּפִיפִין / לוּ יִחֵי גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין / לָא יֵעֹל גְּבוּרְתָּךְ בְּחֻשְׁבְּנַיָא [גדולים מעשיך ואדירים / משפיל רמים זוקף כפופים / ואלו יחיה אדם שנים אלפים / לא יספיק לספר גבורותיך].

גם בבית זה הביא רבי ישראל את דברי דניאל, אולם כאן הוא חוזר לדברי שבח שנאמרו כלפי הקב"ה. "אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר".[10]

החלק השני של הבית מזכיר תֵמה ניכרת בספרות היהודית שבה אנו משבחים את ריבונו של עולם בכך שאין ביכולתנו לשבח אותו כראוי. כך אנו מוציאים בסדר "אקדמות מילין" הנקרא לפני קריאת התורה בבתי כנסיות בחג השבועות:

גְבוּרָן עָלְמִין לֵיה, וְלָא סִפֵּק פְּרִישׁוּתָא / גְוִיל אִלּוּ רְקִיעֵי, קְנֵי כָּל חוּרְשָׁתָא / דְיוֹ אִלּוּ יַמֵּי, וְכָל מֵי כְּנִישׁוּתָא / דַיְירֵי אַרְעָא סַפְרֵי, וְרַשְׁמֵי רַשְׁוָתָא [גבורת עולם לו ואין סיפק לפרשן / אילו היו הרקיעים גויל וכל היערות קולמוסים / אילו דיו היו הימים וכל מקוי מים / ודיירי ארץ סופרים ורושמי רשימות].[11]

אנו מוצאים גם סגנון דומה בתפילת "נשמת כל חי" הנאמרת בפסוקי דזמרה של שבת ובה אנו מצהירים:

 אלוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ...

 

אֱלָהָא דִי לֵהּ יְקַר וּרְבוּתָא / פְּרֻק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא / וְאַפֵּק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא / עַמָּא דִי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא [האלקים שלו יקר וגדולה / פדה את צאנך מפי האריות / והוצא את עמך מתוך הגלות / עמך שבחרת מכל העמים].

גם כאן מוזכרים דברי דניאל, "אנת מלכא אלהא עלאה מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנבכדנצר אבוך",[12] דברי שבח שנאמרו כלפי בלשצאר מלך בבל. בדומה לבית השני אף כאן מובאות מילות שבח שאמר דניאל על מלך נכרי ומנצל אותם כדברי שבח כלפי הקב"ה. נוסף על כך מוזכרת גם הצלת דניאל מגוב האריות: "אלקי שלח מלאכה וסגר פם אריותא".[13] לעומת בתי הפתיחה, שהם בתים של דברי שבח לה', כאן פונה המשורר לדברי תפילה ובקשה להצלת עם ישראל "מפי האריות". ככל הנראה מדובר בממלכות שמד שאין מאפשרים ליהודי העלום לעבוד את הקב"ה כרצונו. האריות של דריווש מהווים סמל לרדיפת היהודים על עבודתם ואמונתם, בדומה לגזרת מוות שהוכרזה על דניאל כיוון שעבד את ה' והתפלל בגילוי בשעת גזרת שמד.

 

לְמַקְדְּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין / אֲתַר דִי בֵהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין / וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין / בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָּא [למקדשך שוב ולקודש הקדשים / מקום שבו ישמחו כל רוח ונפש / ויזמרו לך שירים ושבחים / בירושלים כלילת יופי].

רבי ישראל מסיים את השיר בדברי תפילה לבניין המקדש וחזרת השכינה לקודש הקודשים. בימינו, כאשר אנו לוחמים – הן מבחינה אידאולוגית הן מבחינה פיזית – על מקום המקדש ושלטונו, הרי שדברי תפילה אלו אקטואליים וחשובים ביותר. בין אם אנו עולים ומבקרים בהר הבית ובין אם לא, הרי כולנו מתגעגעים לחזרת השכינה ולבניין הבית. אז ישובו "הכוהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם", ואז נשיר שם יחד אתם שירי שבח וזמרה בעיר שכולה קדושה וטהרה, ממנה זורח אור של קדושה לכל העולם.

 

 

 

 

---