דפי מאורות (5773-15)

טרם תדע כי אבדה מצרים?!

 

פרשת בא מסיימת את תיאור המכות ומהווה תפנית משמעותית בכל סיפור יציאת מצרים.

לאחר אזהרת משה על מכת הארבה עבדי פרעה אומרים, "עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים" (שמות י, ז).

 

 

 

מספר שאלות עולות מן הפסוק: למה הם מכנים את הישראלים "מוקש"? הם אומרים את שם ה' ומייחסים אותו לאלוהי ישראל. מעניין שלא כתוב "ויעבדו את אלוהיהם" כיאה לתפיסתם האלילית המצדדת בכך שלכל כוח יש את האל שלו. אולי משהו בתפיסת האלוהות אצלם השתנה? כמו כן, מה פירוש התמיהה "הטרם תדע כי אבדה מצרים"?

האור החיים מתייחס לקושיות אלו ומסביר שבפסוק זה העבדים מנסים לשכנע את פרעה לשחרר את בני ישראל בהנחה ששם בוודאי יחזרו למצרים לאחר שיסיימו במדבר את חגם. אך כשמשה אומר "בנערינו ובזקנינו נלך" פרעה מרגיש עורמה וחושש שלא יחזרו. לפיכך מגרשם מיד מעל פניו.

את המילים "הטרם תדע כי אבדה מצרים" מסבירים רוב הפרשנים שהעבדים מנסים להסב את תשומת לב פרעה לכך שמצרים אובדת משום שהוא אינו משלחם.

האור החיים מסביר עוד שיש כאן בלבול עמוק יותר של עבדי פרעה. הוא מנסה להשיב על קושיה כללית יותר: אם העם זועק לפרעה שמצרים הולכת להיאבד כולה, מדוע הוא ממשיך לסרב לשלחם? האם העקשנות מול בני ישראל העבדים חשובה יותר מכל הממלכה? זה נשמע ממש אבסורדי... או במילותיו של האור החיים: "ומן הסתם לא יאמן כי כל כך טיפש היה והגם כי הקשה ה' את רוחו, עם כל זה, צריך שתהיה לו איזה סברא שבה יתלה טפשותו".

זאת ועוד, כאן מדובר על הליכה קצרה "דרך שלושת ימים" ולא על הליכת עולם.

עונה האור החיים, שהבקשה של משה מפרעה, בשליחות הקב"ה, לשלח את העם כדי שיחוגו לו במדבר, היא זו שבלבלה את פרעה ועמו. הם הבינו שאם בני ישראל ילכו לחוג במדבר זה אומר שהם חוזרים אחרי כן למצרים. הדרישה של הקב"ה אכן לא ברורה ופרעה ועמו מפרשים זאת בשני אופנים:

1.    אלוהי ישראל רוצה שהם ילכו אכן לזמן קצר ויחזרו למצרים.

2.    ייתכן שהבקשה ללכת ל"דרך שלושת ימים" היא "סיפור כיסוי" לכך שאלוהי ישראל רוצה להוציאם לגמרי ממצרים.

האפשרות השנייה מקורה במחשבה שאולי אלוהי העברים לא כל-יכול, שאינו יכול להוציא את ישראל לבדו ולכן מביא "סיפור כיסוי".

מתחילת הסיפור פרעה ועבדיו צידדו באפשרות השנייה, שהאלוהים המדובר הוא כנראה לא כל-יכול. אבל כעת, אחרי שבע מכות קשות ואזהרה על המכה השמינית, משהו בעבדי פרעה מתהפך. הם מתחילים לחשוב אולי אלוהי ישראל הוא אכן כל-יכול. אולי לא מדובר באלוהי ישראל בלבד אלא בריבון העולם כולו הבוחר בעם ישראל. הם עוברים לאפשרות הראשונה, שאולי רצונו הוא שבאמת ישראל ילכו במדבר רק "דרך שלושת ימים" ולא תהיה זו הליכת עולם.

לכן מנסים לשכנע את פרעה שישלחם באמרם "עד מתי יהיה זה לנו למוקש". מדהים לראות עד כמה התפיסה האלוהית המונחת באדם היא נקודת הפתיחה ונקודת המבט לכל הסתכלות חייו והיא זו שגם בונה אצלו את ראייתו האמונית.

העבדים נתנו לעצמם שתי אופציות להתבוננות במציאות שמצד האמת שתיהן לא היו נכונות, אבל הם הגיעו לכך רק בעקבות תפיסתם האלילית הקובעת, בין השאר, שאל הוא רק ריבון על כוח אחד, ושעל האדם לעשות את רצון האל שלו. אם לא יעשה כן, אבדה מצרים... והקב"ה מדבר אליהם בשפתם.

עלינו ללמוד מפירוש זה של האור החיים עד כמה חשוב להעמיק ולברר את תפיסתנו את האלוהות שלא נגיע ח"ו לדרגת מצרים; שנתרחק מהגשמה וציורי נפש ונגיע לכך מתוך התבוננות אמתית פנימה, אל המעבר שבתוכנו.

 

הודיה זייטון

סטודנטית בהתמחויות ללימודי ארץ ישראל

ולחינוך חברתי קהילתי (פק"ם)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

בא תשעג

מחבר:

זייטון, הודיה