דפי מאורות (5773-04)

להיות מורים

 

מה הקשר של אברהם אבינו לחינוך? בפרשתנו נאמר לאברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט).

 

​

מכאן המקור למצוות חינוך המוטלת על עם ישראל לדורי דורות. אולם יש בפסוק זה אף יותר מכך: "ידעתיו למען...", כלומר בחרתי באברהם, "גדלתיו ורוממתיו, בעבור אשר יצוה את בניו אחריו לעשות את הישר לפני. ולכך אשימנו לגוי גדול ועצום שיעבדוני" (רמב"ן). ה' בוחר באברהם ובעם ישראל כיוון שמסירותם לענייני חינוך הבנים מבטיחה הקמת עם גדול שיעבוד את ה'. הפעילות החינוכית היא ממהותה של האומה הישראלית. 

אין המפרשים מבארים האם ההתבלטות של עם ישראל בתחום החינוכי נובעת מכישרון חינוכי טבעי או מאחריות ומסירות כלפי הדורות הבאים. יהי כך או כך, יכולה ההיסטוריה של עם ישראל להעיד יותר ממאה עדים עד כמה השקיע עם ישראל בחינוך הילדים, טיפח אותו והתמסר אליו. רבים הם הסיפורים על ויתור של הורים על הפרוטות האחרונות שנותרו להם לטובת חינוך ילדיהם; על מסירות הנפש של מלמדים להבטחת פעילותם הסדירה של תלמודי תורה אף בימי גזֵרות; על תלמידי חכמים שוויתרו על קריירה מפוארת ולימדו תורה לתינוקות של בית רבן. עם ישראל הוא עם שהחינוך נמצא בו במקום גבוה בסולם העדיפויות האישי והציבורי. 

אין ספק שהשקעה בחינוך בסדר גודל כזה, בכמות ובאיכות, חייבת להטביע את חותמה על האומה. ברור שהיא משפיעה לברכה על הצעירים, על התלמידים, שזוכים לקבל חינוך ביד נדיבה. הראי"ה קוק זצ"ל (קובץ ז, רה) מחדש שהיא משפיעה גם על המבוגרים. כשם שהקשר של הצעירים עם המבוגרים בונה ומעצב אותם, כך הקשר התמידי של המבוגרים עם הצעירים תורם להם תרומה ייחודית. מהי תרומה זו? משיב הרב קוק: הקשר אל,

התום של הילדות. וזהו אושרנו שאנו מקושרים אל החינוך הילדותי [= קשורים אל חינוך הילדים] בצורת תרבותנו. הקשר הזה [= דרך החינוך ובאמצעותו] לבדו הוא כבר עושה בנו הרושם של התקשרות עם הילדות, עם תמימותה, ואיזה זרם של תמימות עובר גם כן עלינו ומזלף בקרבנו, להפיג על ידו את זוהמת הערמומיות שנמסכה [= שנתערבה] בנו מבגרותנו. אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו. 

פירוש: מפורסמת האמרה שמחנכים נשארים צעירים לעד. המפגש עם ילדים ובני נוער מחדש אותם כל הזמן ושומר על רעננותם. הרב קוק טוען שבעם ישראל ההשפעה החיובית איננה על המחנכים לבדם אלא על כל עם ישראל, מפני שהחינוך איננו מקצוע שולי, אלא חלק מרכזי בתרבות שלו. אנחנו עם של מחנכים; החינוך תופס מקום עיקרי בהווי התרבותי והחברתי שלנו. לכן ההשפעה מתפשטת בכל חלקי האומה. עוד מוסיף ומגדיר את טיבה של ההשפעה: אנו זוכים לא רק לרעננות ולהתחדשות מתמדת אלא גם לתמימות. התמימות היא סגולתם של הילדים, זהו הבל פיהם של תינוקות של בית רבן שאין בו חטא. הילדים תמימים, טהורים, זכים. הם מביטים על העולם באופטימיות, שמחים ומאושרים. במהלך השנים, עם התבגרותם, מתנדפת בדרך כלל התמימות ואת מקומה תופסת ההתחכמות, ה"ערמומיות" וקלקוליה. אבל בעם ישראל התמימות איננה נחלת הילדים בלבד, אלא תכונה לאומית. התמימות היא מידה נעלה שעם ישראל מצליח להפוך לנכס לאומי בזכות הקשר האינטנסיבי שלו עם הילדים. בדרך זו "הוא יונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו". 

על כל אחד ואחד מישראל, ועל כלל ישראל, לעסוק בחינוך ילדים. ה' מפצה בשפע רוחני את כל מי שעוסק בחינוך ונאלץ לוותר על טיפוחו הרוחני האישי. ה' מבשר לנו בפרשתנו שהוא לא יצא נפסד. שנזכה!

 

(מתוך דבריו של הרב שלמה אבינר)

 

אודליה סופר

סטודנטית בהתמחויות לתושב"ע ולמתמטיקה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

וירא תשעג

מחבר:

סופר, אודליה