דפי מאורות (5775-49)

בשונה מתפילות העמידה של ימות החול, שבהם תיקנו חז"ל לומר שמונה עשרה ברכות (או תשע עשרה), הרי שבתפילות העמידה של שבת תיקנו שבע ברכות בלבד: שלוש ראשונות ושלוש אחרונות כבימי החול, וברכה אחת אמצעית מיוחדת לשבת.

 

 

​

הטעם לכך שאין מתפללים בשבת כבימות החול מובא בירושלמי: "תני אסור לתבוע צרכיו בשבת" (שבת טו, ג). רעיון זה הורחב והוטעם יפה במדרש תנחומא (וירא, סימן א):

אתה מוצא י"ח מתפללין בכל יום ואינן כלן לשבחו של הקדוש ברוך הוא אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות ושתים עשרה ברכות כלן לצורכו של אדם ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע, ולפיכך אמר דוד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט) אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת ואיזה זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא בו שנא' זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ) בכל דבר אפילו ממצוא חפצך ודבר דבר.

נושאה העיקרי של ברכה אמצעית זו שנוי במחלוקת אמוראים: לפי סבי דפומבדיתא מברך "מקדש השבת" ולעומתם סובר רבא שבתפילת העמידה יש לברך "מקדש ישראל" (פסחים קיז ע"ב). דעתם של סבי דפומבדיתא מוסברת על ידי רבא שם: "שבת דקביעא וקיימא, בין בצלותא ובין בקידושא – מקדש השבת", כלומר מאחר ושבת קבועה מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקידוש החודש על ידי ישראל – מברך מקדש השבת ואינו מזכיר את קדושת ישראל. במחלוקת זו – אם נושא הברכה הוא קדושת ישראל או קדושת היום – מסיקה הסוגיה שם "והלכתא כסבי דפומבדיתא", ולפי זה עניינה המרכזי של הברכה האמצעית הוא קדושת יום השבת.

אף על פי שנושא הברכה האמצעית זהה בכל תפילות העמידה – תפילת הערב, תפילת שחרית, מוסף ומנחה – בכל זאת אין תוכנן זהה. בכך נבדלות תפילות העמידה הנאמרות בשבת לתפילות העמידה הנאמרות בשאר ימים טובים. הסברים שונים ניתנו בעניין. כך למשל כותב הטור (הלכות שבת, סימן  

רצב):

ומה שתקנו בשבת ג' ענייני תפלות אתה קדשת ישמח משה אתה אחד ובי"ט לא תקנו אלא אחת אתה בחרתנו מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג' שבתות אתה קדשת כנגד שבת בראשית כמו שמוכיח מתוכו ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה ואתה אחד כנגד שבת של עתיד.

ככלל, הברכה האמצעית שבכל תפילות השבת מורכבת מארבע פסקאות: (א) השבת כיום מיוחד משאר הימים; 
(ב) פסוקי שבת מן המקרא; (ג) פסקה נוספת; (ד) בקשה וחתימה. הברכה האמצעית בתפילת העמידה של ליל שבת כוללת את החלקים הבאים: (א) אתה קידשת; (ב) ויכלו השמים; (ג) ישמחו במלכותך (במקצת נוסחאות); (ד) רצה במנוחתנו. הפסקה הראשונה שבכל תפילות השבת באה לענות על השאלה מדוע התייחדה השבת משאר הימים. על כך באה התשובה בתפילת הערב: משום שביום זה כלתה מלאכת בריאת העולם. תשובה זו מסבירה מדוע נבחרו הפסוקים בפסקה השנייה, "ויכלו השמים והארץ וכו' ". על פי זה, השבת של תפילת הערב היא שבת קוסמית, שבת העולם כולו, בשונה למשל מתפילת שחרית שבה שתי הפסקאות הראשונות מתמקדות בשבת המיוחדת לישראל שנתנה להם בסיני – שבת בעלת אופי לאומי דווקא.

הפסקה הרביעית, "רצה במנוחתנו", כוללת בקשה וחתימה זהה בכל תפילות השבת. עיון מעמיק בפסקה זו מלמד שהיא מכילה רמיזות עדינות ומתומצתות ביותר לבקשות שבתפילת החול: (א) "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך" רומז לצרכים הרוחניים של הפרט (בתפילת החול: דעת, תשובה, סליחה, גאולה); (ב) "שבענו מטובך" רומז לצרכים הגופניים של הפרט (בתפילת החול: רפואה, כלכלה); (ג) "שמחנו בישועתך" רומז לצרכים לאומיים (קיבוץ גלויות, השבת השופטים, סילוק הרשעים, שכר לצדיקי עם ישראל, בניין ירושלים, ביאת המשיח); (ד) "וטהר לבנו לעבדך באמת" (בתפילת החול: שומע תפילה ומעבר לעבודה).

 

ד"ר ישעיהו בן פזי

מרצה לתלמוד

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

כי תצא תשעה.pdf

מחבר:

בן פזי, ד"ר ישעיהו