דפי מאורות (5775-44)

קבלת שבת: ה' מלך גאות לבש

מזמור שיר של יום השישי מכריז: "ה' מלך גאות לבש". מה משמעות המלכות ביחס לה'?

 

 

​

מדרש רבה לפרשת בשלח מקשר את המזמור לשירת הים:

אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ב): "נכון כסאך מאז", אמר רבי ברכיה בשם רבי אבהו: אף על פי שמעולם אתה, לא נתיישב כסאך, ולא נודעת בעולמך, עד שאמרו בניך שירה. לכך נאמר "נכון כסאך מאז". משל למלך שעשה מלחמה ונצח ועשו אותו אגוסטוס אמרו לו עד שלא עשית המלחמה היית מלך עכשיו עשינוך אוגוסטוס, מה יש כבוד בין המלך לאוגוסטוס אלא המלך עומד על הלוח, ואוגוסטוס יושב. כך אמרו ישראל, באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותו אתה הוא אלא כביכול עומד. שנאמר (חבקוק ג, ו) "עמד וימודד ארץ". אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך, באז נתיישבה מלכותך, וכסאך נכון, הוי: נכון כסאך מאז, באז ישיר.

כלומר, קיימות שתי דרגות במלוכה, והמלך שמעלתו פחותה עומד בפני המלך הגדול (אוגוסטוס) היושב על כסאו. כך בבריאה, הקב"ה כביכול עמד, שנאמר: "עמד וימודד ארץ", אך בשעה שנאמרה שירת אז ישיר כל בני האדם הכירו בגדלות ה' ומלכותו כביכול נתעלתה לישיבה, שנאמר: "נכון כסאך מאז", מאז ישיר משה. יציאת מצרים הובילה להמלכת ה' לבדו, שנאמר (שמות יב, יב): "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, אני ה' ", ולקבלת מצוות ייחוד ה' (מצוות עשה שנייה):

וברוב המדרשות תמצא שהם אומרים: "על מנת לייחד את שמי, על מנת לייחדני", והרבה כגון זה. כוונתם בדבר זה: שלא הוציאנו מבית עבדים ולא עשה עמנו מה שעשה בעשיית חסד והטבה, אלא בתנאי שנאמין בייחוד.

גם ההגדה מדגישה את גדולת ה' בסילוק כל אמצעי ומתווך, שנאמר: "ויוציאנו ה', ממצרים – לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, לא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו", ולא לחינם נפקד משה רבנו מההגדה. אכן, מלכות ה' לא נתיישבה רק בגלל השירה, אלא שמכאן נתחייב העם במצוות ייחוד ה'. נעמוד על משמעות המילה ישיבה (מורה נבוכים א, יא):

נאמר עליו יתעלה: אתה ה' לעולם תשב (איכה ה, יט) [...] היציב אשר אינו משתנה בשום דרך מדרכי ההשתנות. אין הוא משתנה בעצם. ומצב כלשהו זולת עצמו, שישתנה, אין לו.

והלא כבר במבול הגדול ישבה מלכות ה' (שם, שם):

ואמר: "ה' למבול ישב" (תהלים כט, י) – רוצה לומר, שבשעת השתנות מצבי הארץ לא היתה אצלו יתעלה השתנות ביחס, אלא יחסו זה אל הדבר בהתהוותו או בכליונו הוא יחס אחד יציב וקבוע.

וזהו האמור במזמור העממי: "אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא". אין בשר ודם מולך אלא משעה שקיימת ממלכתו. אבל מלכותו של הקב"ה עצמו איננה תלויה בשום נברא, ואף לא בשאלה אם יש בכלל עולם.

זאת ועוד, מושגי האחדות והמציאות אינם חלים על ה' (מורה נבוכים א, סה): "האל יתעלה נמצא שלא בתוקף מציאות, ואחד שלא בתוקף אחדות". יתר על כן, אין שום יחס בין ה' ובין זולתו (שם יב): "אין יחס בינו יתעלה ובין דבר מברואיו לנוכח ההבדל הגדול באמיתת המציאות, שאין הבדל גדול ממנו!". מכאן עולה השאלה: כיצד יהודי מסוגל לקדש את אלוהיו, שאין לו גוף ולא דמות הגוף ואין לו שום דמיון כלל? ודאי, שאסור להיעזר בנברא כמגשר אל ה' (העיקר החמישי):

שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצוותיו. ושלא יעשה כזה למי שהוא תחתיו במציאות [...] וכן אין ראוי לעובדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו, אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות, ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודה זרה, ורוב התורה מזהרת עליו.

 אלא קידוש ה' היא בעבודתו לשמה. כדוגמה נתבונן במצוות כיבוד ומורא אב ואם שטעמן לכאורה גלוי וברור (ממרים ו, ט–י):

עד היכן הוא כיבוד אב ואם. אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק. ועד היכן מוראן אפילו היה לובש בגדים חמודות ויושב בראש בפני הקהל ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו בראשו וירקו בפניו לא יכלימם אלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך. שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יתר מזה לא היה יכול לפרכס בדבר. קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.

יש להתגבר, לקיים את גזֵרת הכתוב, ולשתוק. למעשה אין כאן כיבוד ומורא הורים ובשר ודם כי אם כיבוד ומורא שמים. ונמצא, שהשירה היא עצם השתיקה המבטאת הבנה, שמלכות ה' מובנה טרנסצנדנטיות, נבדלות. מאחר שאין לה' שום תכונה או תואר לא ניתן כלל לדבר על אודותיו (מורה נבוכים א, נט):

הדבר הקולע ביותר שנאמר בעניין זה הוא מה שהוא אמר בתהלים (מזמור סה, ב): "לך דומיה תהילה", שפירושו: לגביך השתיקה היא השבח. זה ביטוי קולע מאוד למשמעות זאת, שהרי כל דבר שנאמר מתוך כוונה לרומם ולפאר בו, נמצא בו פגיעה כלשהי כלפיו ונראה בו חיסרון כלשהו. לכן ראוי יותר לשתוק.

 

ברוך כשרים

מרצה בהתמחות למתמטיקה

 

 

קבצים להורדה:

דברים תשעה.pdf

מחבר:

כשרים, ברוך

דוא"ל:

[email protected]