עיונים בסידור התפילה - ברכות שלפני קריאת המגילה

דפי מאורות (5775-24)
מי הפורים נקבעו על ידי חכמים. זהו אחד משני מועדי "דרבנן" שאנו חוגגים בשנה.

המצווה המרכזית בימי הפורים היא קריאת מגילה. בגמרא, במסכת מגילה, לפי דעתו של רב נחמן: הסיבה שלא אומרים הלל בפורים שקריאת המגילה היא הילולה.

 
 

כלומר משקל קריאת המגילה בפרסום הנס והשגחת ה', כאמירת הלל.[1]
הגמרא מספרת: "שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות". ביקשה שסיפור המגילה ייקבע בין ספרי התנ"ך. נענו לה ומצאו לזה סמך: "כתב זאת זיכרון בספר":[2] "כתב זאת – מה שכתוב כאן [שמות] ובמשנה תורה, זיכרון – מה שכתוב בנביאים, בספר – מה שכתוב במגילה".[3]
המקור הראשון כנראה לנוסח הברכות על המגילה הוא ממסכת סופרים, שם נאמר: "ברות, ובשיר השירים, בקהלת, באיכה, ובמגילת אסתר, צריך לברך, ולומר על מקרא מגילה".[4] על עצם חיוב הברכה יש לנו מקור מהמשנה: "הקורא את המגילה עומד ויושב קראה אחד קראוה שנים יצאו. מקום שנהגו לברך יברך ושלא לברך לא יברך".[5]
הרמב"ם, בפירושו למשנה, מסביר:
אמרו "מקום שנהגו לברך יברך", אינו אלא לאחר קריאת המגלה, אבל לפניה חובה לברך, על כל פנים, מפני שהיא מצוה, וכלל הוא אצלנו כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. ומברך לפניה שלש ברכות על מקרא מגלה, ושעשה נסים, ושהחיינו.
הרמב"ם מחזק את האבחנה בין הברכות שלפני הקריאה ואלו שאחריה, ואומר שהברכות שלפני הקריאה אינן רשות אלא חובה. כיוון שברכת "על מקרא מגילה" היא "ברכה שלפניה" הקורא מברך "עובר לעשייתן".
בהלכה מצאנו בטור, אורח חיים: "הקורא מגילה מברך לפניה ג' ברכות על מקרא מגילה ושהחיינו ושעשה נסים",[6] וכן בשולחן ערוך:
"הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות: על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו; וביום אינו חוזר ומברך: שהחיינו; הגה: וי"א דאף ביום מברך: שהחיינו (טור בשם ר"ת והרא"ש והמגיד), וכן נוהגין בכל מדינות אלו; ואחד יכול לברך ושני קורא (הגהות אשירי פ"ב)".[7]
ראוי לעיין בנוסח הברכה: מדוע מברכין על קריאת מגילה ולא לקרוא מגילה? האם יש כלל המנחה ומבחין מתי משתמשים בניסוח של "על", כמו ב"על מצוות ציצית" ומתי "ל...", כמו "להדליק נר של שבת"?
בשאלה זו הכריע הרמב"ן בחידושיו:
ואני אומר שכל מצוה שאדם יוצא בה לכתחלה על ידי אחר כגון ביעור קבעוה בעל, וכן שחיטה ומילה שאפי' אבי הבן, שמצווה למול את בנו, אם רצה והביא לו מוהל, שמל אותו, יוצא ידי חובתו, וכן בשחיטת הפסח וקדשים, שאין כל אחד שוחט פסחו וקדשיו אלא העושה [עושה] לשמו וכ"ש שלוחו של אדם בכולן כמותו, והוא הדין להפרשת תרומות ומעשרות וחלה בכולן מברכין על... אבל מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי שליח כגון תפילין וציצית וישיבת סוכה וכיוצא בהן מברכין עליהן בלמ"ד בכל שברכתן עובר לעשייתן [...] וזה שאנו מברכין על מקרא מגילה לפי שאינה דומה לשופר, שכאן על קריאתה הן מברכין ללמד שאם לא שמע קריאת תיבות לא יצא וכיון שעל מקרא הוא מברך ואפשר לצאת מן המקרא ע"י שליח לפיכך תקנו בה בעל, וספירת העומר שמברכין על, מפני שכבר נקרב העומר והם מונין ממנו ולא מונין לו ראוי לתקן על כפי מה שנהגו, וגם זה מדרך זה שאמרנו.[8]
והנה מקום ששאלה זו משמעותית להלכה.
הרב יצחק זילברשטיין (חתנו של הרב אלישיב זצ"ל) בעל ה"חישוקי חמד" נשאל:
הקורא מגילה לסומא, והקורא כבר יצא ידי חובתו, איזה ברכה יברך, על מקרא מגילה או לשמוע, כיון שהסומא אינו יכול לקרות? עוד יש להסתפק כאשר קורא לחולה שאינו רואה משום שיש לו קטרקט, איזו ברכה יברך?
תשובתו ארוכה ומעניינת ונביא את מה שנוגע לענייננו:
ולומר שהסומא יברך והש"ץ יקרא על סמך ברכתו, ייתכן שכיוון שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתם, וסומא אפשר שנקרא אין מחויב בדבר משום שאינו יכול לקרות, אי אפשר לומר שומע כקורא. ולפי זה אין הסומא יכול לברך על מקרא מגילה אף שיקרא אחר על סמך ברכתו, משום דהוי אינו מחויב בדבר.
וכתב הפמ"ג (משבצ"ז, סימן רפה, סימן קטן ב): ומיהו מגילה יש לומר דחייב לשמוע, משום פרסומי ניסא, ונפקא מינה דחייב להדר אחר עשרה, וגם שצריך לברך לשמוע מגילה כמו אשה.[9]
ונזכה, כלשון הברכה: "להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא ייכלמו לנצח כל החוסים בך".
 
הרב יעקב פלדמן
מרצה במסלול לחינוך מיוחד
ובתוכנית השלמות ליעוץ חינוכי





[1]   מגילה יד.
[2]    שמות יז, יד.
[3]    מגילה ז ע"א.
[4]    מסכת סופרים יד, הלכה א.
[5]    משנה, מגילה ד, א.
[6]    טור ושו"ע הלכות מגילה ופורים תרצ"ב.
[7]    שו"ע שם.
[8]    חידושי הרמב"ן, פסחים ז ע"א.
[9]    חשוקי חמד, מגילה דף כד, עניין ג.
 
 

 

 

 

מחבר:
פלדמן, הרב יעקב
דוא"ל: