עיונים בסידור התפילה - הנרות הללו אנחנו מדליקים

 

נר חנוכה בא לבטא את אור ישראל ותרבות הקודש, שניצח את הנר היווני, של התרבות ההלניסטית, אף שנס חנוכה היה בבית שני, שכדברי הראב"ד חז"ל ידעו שבית שני עומד להיחרב ולכן קידשו את המקדש רק עד החורבן, כדבריו:

אני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם, כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת.[1]

בית שני היה מצב מכוון בתור הכנה ו"צידה לדרך" לגלות הארוכה, והיה צורך למלא את המצברים בכוח רוחני מקורי מ"אוירא דא"י המחכים" ומתורת ארץ ישראל ומכוח "הדרה של תורה שבעל פה" של בית שני, והתנאים שהיו בבית שני. מכוח זה יש את יסוד הש"ס ואחר כך ירושלמי ובבלי ופירושי התנאים. כל זה יש בו איזור כוח והכנה לימי הגלות, ובזה ננצח אי"ה כליל את התרבות ההלניסטית ששמה כעיקר את עליצות החיים ופריצותם.

הראי"ה קוק זצ"ל כותב ש"האור הגלוי" של תורה שבעל פה תפס את מקום "האור החבוי" של הנבואה.[2] כשאלילות בלתה מזוקן וחדל ממנה כוח הגידול הופיעה המינות בייפוי חכמת יוון שהתפשטה, ואז פרץ המאבק הראשון בין האור הגלוי הקדוש של "בית דינו של חשמונאי"[3] שלחם לא עוד בכוח רוח הקודש ש"ניתן להיכתב",[4] אלא בכוח תורה שבעל פה, ובין החושך הגלוי של החכמה החיצונית האנושית של הפילוסופים היוונים.

היינו עלולים לטעות ולסבור שאור הנבואה נעלה מהשכל האנושי, אבל רוח הקודש של תורה שבעל פה אינה אלא שוות-ערך לשכל האנושי. לכן הדגישו חז"ל שגם האור הגלוי הוא קודש, "הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם". אור גלוי זה אינו טפל לצד האנושי, אלא הוא קודש גלוי.

הלכה: המקור הראשון לאמירת "הנרות הללו" היא המשנה במסכת סופרים,[5] והנוסח המלא מוזכר אצל המהר"ם.[6] במסכת סופרים מובא שהמדליק מברך "להדליק נר של חנוכה" ואחר כך יאמר "הנרות הללו".

רק לבסוף יאמר את ברכת "שעשה נסים".[7] בהגהות מיימוניות מובא שכך נהג המהר"ם מרוטנבורג.[8]

רבנו, הרב צבי יהודה, ביאר שכיוון שרק "להדליק" היא ברכת המצווה והיא קשורה לפך השמן, זאת הברכה שבירך המהר"ם כשהדליק, ואילו ברכת "שעשה" קשורה לשאר הנסים, היינו נס הניצחון שנפרד מנס פך השמן. מנהגנו הוא כמהרי"ל וכרמ"א, ש"מברך כל הברכות קודם שיתחיל להדליק".[9] לדברי רבנו זאת דעת המהר"ל, שנס הנרות בא להודיע ולגלות שאף נס הניצחון היה מאת ה', "שידעו שהכל היה בנס מן השי"ת",[10] בהופעת יד העליונה בתוך "רוח גבורה ודעת להילחם",[11] ולא חלילה שהייתה עבֵרה על רצונו ביציאה למלחמה של מעטים נגד רבים, כטענת חיילי יהודה לפני הקרב, והוסיפו שיש בזה סיכון האומה כולה, אלא כדברי יהודה המכבי,

ויאמר יהודה נקל כי יסגרו רבים ביד מעטים ואין מעצור לפני שמים להושיע ברבים או במעטים כי לא ברוב חיל ניצחון המלחמה ומן השמים הגבורה. הם באים אלינו ברוב גאווה ופשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו ולבוז אותנו ואנחנו נלחמים על נפשותינו ועל תורתנו. והוא יגיף אותם לפנינו ואתם אל תיראו מפניהם. וכאשר כלה לדבר נפל עליהם פתאום וינגף סירון ומחנהו לפניו.[12]

הגרש"ז אויערבך כותב שלדעת מסכת סופרים והמהר"ם הסמיך את ההדלקה לאחר אמירת "שעשה נסים", כי עיקר ההדלקה היא דווקא על נס הניצחון, ורצו להדגיש זאת. אף שלהלכה אין נוהגין כן, מכל מקום זוהי עיקר הכוונה.[13]

 

 

---