עיונים בסידור התפילה - הלל: הללו את ה' כל גויים

 

בילקוט שמעוני מובא :

הללו את ה' כל גוים – שאל ר' שמעון בנו של רבינו הקדוש את אביו: מי הם כל גוים ומי הם כל האומים? אמר ליה:  כל גוים אלו ששעבדו בישראל. כל האומים אלו שלא שעבדו בהם. אומרים כל האומים ומה אלו ששעבדו בישראל מקלסין להקב"ה, אנו שלא שעבדנו בהם על אחת כמה וכמה. התחילו אומרים: כי גבר עלינו חסד. אמרה הארץ:אמת ה' לעולם. מהו אמת? אמת ברית שקיימת לאבות, שנאמר: וזכרתי את  בריתי יעקוב.

בדברים אלו מתווה המדרש מתווה מדרג שבו גויים סתם הם אלו המשעבדים את ישראל והאומים בה"א הידיעה, כלומר הידועים והמסוימים, הם אלו שלא שיעבדו את ישראל. אותם האומים שלא שיעבדו את ישראל נושאים קל וחומר בעצמם ומשבחים גם הם את ה'. ואכן יש שאלה מדוע ה"גויים" הם אלו המהללים את ה' ראשונים עוד לפני האומים? שהרי ההיגיון הוא הפוך: מי שהיה ראוי יותר שישבח את ה' הם האומים, אם כך מדוע דווקא הגויים מהללים? מהמשך המדרש נראה שגם ישראל "התחילו אומרים" ולכאורה גם הם תוצאה של ה"גוים". והרי ישראל עוד יותר מהאומים ראוי להם להלל את ה'?

בכדי לענות על שאלות אלו נקדים לבאר מניין קיבל רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, את הבנת הפרק באופן הזה. יפה לראות במקרה זה את דרך השתלשלותו של פירוש:

אמר רב כהנא: כשחלה רבי ישמעאל בר' יוסי, שלח לו רבי [רבי יהודה הנשיא]: אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו משום אביך. שלח לו: כך אמר אבא מאי דכתיב (תהלים קיז, א), "הללו את ה' כל גוים". אומות העולם מאי עבידתייהו? [מה מעשיהם? כלומר מה להם להלל את ה'?] הכי קאמר [כך נאמר]  הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דעביד בהדייהו [שעשה להם] כל שכן אנו [ישראל] דגבר עלינו חסדו. ועוד עתידה מצרים שתביא דורון למשיח, כסבור אינו מקבל מהם [חשב המשיח שלא לקבל מהם] אמר לו הקב"ה למשיח קבל מהם, אכסניא עשו לבניי במצרים. מיד "יאתיו חשמנים מני מצרים". נשאה כוש קל וחומר בעצמה, ומה הללו שנשתעבדו בהן כך, אני שלא נשתעבדתי בהן לא כל שכן? אמר לו הקב"ה קבל מהם, מיד" כוש תריץ ידיו לאלהים.

ממקור זה ניתן להבין יותר את ההקשר. אכן מפתיע שאומות העולם משבחות את ה'. אך מצמידוּת הדברים נראה כי הזמן מתוארך לימות המשיח שבהם לכאורה יד ישראל תקיפה והגויים רוצים קשר עם המשיח. דווקא המשיח מסופק בעניין, אך ה' מכריע שכן לקבל מהם.

נראה שהסירוב האינסטינקטיבי של המשיח הוא מהסיבה שחורה לו שכאשר היו ישראל בגלות התעמרו בהם הגויים ועכשיו בימות המשיח, כאשר ישראל נגאלים וחזקים, הגויים רוצים בקרבתם. אך ה' אומר כן לקבל מהם ובעצם, כך נראה, לקבל גם את השבח שלהם לה'. (אגב, בהמשך המדרש "אפילו" ה' לא מקבל את הרצון של הרומאים=אדום, להצטרף למהלך זה. ייתכן שדבר זה קשור לעמלק נכדו של עשו).

הראשונים לקלוט את המהפך בימות המשיח הם דווקא הגויים"המשעבדים את ישראל, ולפי המדרג עתה נראה שדבר זה משפיע לא רק על האומים, אותם גויים שלא שיעבדו את ישראל, אלא גם על ישראל אשר עליהם גבר חסדו, ומהללים גם הם את ה' בעקבות כך. לפי הדעת מקרא אפשר לצרף מהלך זה לראשיתו של פרק קיח הסמוך:

א הוֹדוּ לַה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ב יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ג יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ד יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

כאן לכאורה ממשיך אותו המהלך בחלוקה הפנימית יותר בתוך עם ישראל.

אם כן, תהליך שראשיתו התחזקות משיחית של עם ישראל גורם להתרחשות המנערת את המשעבדים להתקרב אל ה' וממנה ואילך פנימה עד יראי ה' שבישראל.

אפשר לסכם ולומר שהציפייה למשיח טומנת בחובה ציפייה נסתרת לתיקון העולם אשר יתעורר באופן מפתיע דווקא מן הרחוק אל הקרוב. תפילותינו למשיח, לגאולה ולביסוס מלכות ישראל בארצנו נושאות בחובן תפילה למהפכה בתוככי לב הגויים אשר שיעבדו אותנו (אולי מלבד הרומאים או עמלק שאותם אין מקבלים גם בימות המשיח).

בתפילה ובציפייה לביאת גואל צדק ובניין מלכות ישראל בארצנו, ואור חדש על ציון יאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו. והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, במהרה בימינו.