פרשת קרח

דפי מאורות (5772-38)
בפרשות הקודמות ראינו כיצד עורר מסעם של ישראל במדבר סיבוכים וצרות, מהירידה החומרית שבחטאי התאווה ועד למשבר הכללי של חסרון הדבקות בארץ הטובה שהתבטא בחטא המרגלים.
 
 
בפרשתנו, מעמיק השבר עד לבם של ישראל, שהמשבר פורץ בלב לבו של העם, בשבט לוי המקודש. דווקא קרח בא בטרוניה כלפי משה ומנסה לערער את מעמדו ואת מעמד אהרון הכהן. סופם של קרח ועדתו הוא קשה וחמור, מיתה משונה שלא הייתה ולא נבראה עד כה. ואם לא די בעונש החמור המתואר בתורה, הגמרא בסנהדרין מביאה את דברי ר' עקיבא: "עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר: 'ותכס עליהם הארץ' – בעולם הזה, 'ויאבדו מתוך הקהל' – לעולם הבא" (סנהדרין קט ע"ב).
נראה שקרח ועדתו אבדו לנצח, אולם התורה מדגישה ש"בני קרח לא מתו" (במדבר כו, יא). באמירה זו יש מסר עמוק לעם. חז"ל מתארים את הישרדותם של בני קרח: "נתבצר להם מקום בגיהינום וישבו עליו ואמרו שירה" (סנהדרין קי ע"א), בהמשך הגמרא נדחים דברי ר' עקיבא על ידי ר' אליעזר שקובע לגבי בני קרח: "עליהם אמר הכתוב: ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל". לדעתו, התורה אומרת לנו, קרח לא אבד לנצח! בני קרח אמנם ירדו לשאול תחתיה אך גם זכו לעלות ממנה! גם בתוך הסיפור הקשה של החטא החמור, יש תיקון, אפשר לעשות תשובה. הקב"ה שומע ומקבל את התשובה גם כשמידת הדין מרחפת על האדם.
בדברי הימים (ו, יט–כב) מצוינים שמות המשוררים מבני הקהתי: "הימן המשורר בן יואל בן שמואל בן אלקנה בן ירוחם...". השולשלת ממשיכה וחותמת ב"בן אסיר, בן אביסף, בן קרח, בן יצהר". ובכן, אלקנה ושמואל הם מצאצאי קרח שלא מתו.
חמישה עשר דורות לאחר חטאו של קרח חנה, אשת אלקנה, תזכה ללדת את בנה שמואל הנביא, ובתפילת ההודיה שלה היא תשבח את ה': "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל". חנה סוקרת בתפילתה במבט היסטורי ארוך את שושלת המשפחה שלה. חנה מבינה ברוח הקודש שלה ששמואל בנה הוא עצם התיקון לחטאו של קרח. שמואל וצאצאיו ישרתו בבית ה' ובכך יתקנו את המחלוקת שלקה בה סבם. בני קרח זכו בתשובתם שיצא מזרעם שמואל הנביא ושאר לוויים שישירו בבית המקדש. זוהי מעלתה של תשובה.
לאחר עונשם של קרח ועדתו מצטווה משה לקחת מנשיאי העדה מטה לשבט, וכן לקחת מטה מאהרון הכוהן כדי להראות באות ובמופת שבחירתו לכוהן היא אלוקית. שלושה עשר מטות הונחו לפני ארון העדות, ו"פרח מטה אהרון לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים". ראשי המטות נטלו "איש מטהו" בעוד מטה אהרון נשאר למשמרת.
בכל האמור עד כאן בדברי התורה אפשר לראות את שלבי התשובה והכפרה על החטא החמור. בסדר התפילה, לאחר ברכות התשובה והסליחה באות ברכות הגאולה והרפואה, שכן עדיין אנו זקוקים לכוח מבריא שיחזק את הבריאות הפנימית ותמנע את החולי הבא. הגאולה והרפואה בפרשתנו הן מצוות ה' הנאמרות מיד לאחר פרשת קרח ועדתו.
לאחר החטא עם ישראל עדיין מרוחק מהכניסה לארץ. יש חשש שהעם ישקע בייאוש מההמתנה במדבר, במיוחד לאחר המשבר הקשה של החטא. דווקא בנקודה זו הקב"ה בחסדו הגדול מביא לישראל את המצוות שעניינן הוא בית המקדש שייבנה בארץ ישראל. מצד הכוהנים והלווים – מצוות העוסקות בשמירה על בית המקדש, ומצד שאר העם – מצוות העוסקות בתרומות ומעשרות שכידוע חלות רק בארץ ישראל. במצוות אלו יש בשורה גדולה לעם: גם כשיש נפילות ומשברים ההבטחה של ריבונו של עולם שעם ישראל ייכנס לארץ וינחל אותה, נשארת בעינה. דרך מצוות אלו אומר הקב"ה לבניו האהובים שדווקא לאחר משבר וירידה בקודש אסור להתייאש; יש צורך להתחזק ולהוסיף קדושה. המצוות נועדו לשמור על האמונה בקרב העם שכאשר יהיו ראויים הם ייכנסו לארץ ויזכו לקיים שם את המצוות הנזכרות. ארץ ישראל היא זו שתרפא את עם ישראל מחטאי המדבר.
ראינו כיצד מתוך האפלה שבפרשת קרח, עולה ומפציע אור חדש המרומם את עם ישראל מירכתי שאול ועד בית המקדש.
שנזכה לגאולה השלמה בקרוב ולבניין בית המקדש. אמן!
 (על פי: "מעט מן האור", הרב חנן פורת ז"ל; "אמת ואמונה", הרב דוד חי הכהן שליט"א).
 
חן פנינת רבה
סטודנטית בהתמחויות לתנ"ך וללימודי ארץ ישראל

 

 
 
 
 

 

 

 

קבצים להורדה:
מחבר:
רבה, חן פנינת