דפי מאורות (5774-51)

נוסח הברכה:

בָּרוּךְ אַתָּה ד' אֱ-לֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים, בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים, וּבִתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצוֹנוֹ. בּוֹרֵא יוֹם וָלָיְלָה גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חשֶׁךְ וְחשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר. וּמַעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לָיְלָה וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה ד' צְבָאוֹת שְׁמוֹ: אֵל חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ד' הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים.

 

 

​

שבע ביום הללתיך

נאמר במשנה (ברכות א, ה) לגבי ברכות קריאת שמע: "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה", ומבואר בתלמוד הירושלמי (שם):

רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי ע"ש "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". ר' נחמן בשם רבי מנא כל המקיים "שבע ביום הללתיך" כאלו קיים "והגית בו יומם ולילה".

היינו, לדברי הירושלמי קיימות שבע ברכות המהוות מעין פתיח וסיום לקריאת שמע, ומעבר להכרזה על ייחוד ה', שאותה אנו מקיימים פעמיים ביום, הרי שהברכות מהוות את בחינת ההלל לבורא יתברך. לדעת ר' נחמן ברכות אלו הן בבחינת קיום מצוות תלמוד תורה של "והגית בו יומם ולילה". ייתכן שמספר זה מבטא את שבעת ימי הבריאה, כאשר כל יום הוא אבן בניין ייחודית בתהליך הבריאה. בספרי הסוד מבואר כי שבעת ימי הבניין הם כנגד שבע הספירות שבהן מנהג הבורא יתברך את עולמו, כך ששבעת ההילולים כוללים בתוכם הלל והודיה על הנהגת העולם.

 

ערב למול לילה

ברכת המעריב ערבים היא הראשונה מבין שבע ברכות קריאת שמע. ברכה זו עוסקת בהתבוננות כללית על הילוך המאורות והנהגת הבריאה. הברכה פותחת וחותמת בלשון "מעריב ערבים", אולם בגוף הברכה נזכר לשון לילה. מה ההבדל בין "ערב" ל"לילה"? כך מבאר רש"י (שמות יב, ו):

בין הערבים – משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב ולשון בין הערבים נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה עריבת היום בתחלת שבע שעות מכי ינטו צללי ערב, ועריבת הלילה בתחילת הלילה. ערב לשון נשף וחשך כמו (ישעיה כד) ערבה כל שמחה.

לדברי רש"י, ערב הוא כינוי לתחילת הלילה, שכן בזמן זה השמש נעה מערבה בעת שקיעתה. ההתרחשות בפועל של "המעריב ערבים" היא זמן חיתום שעות בין הערבים, כאשר השמש מעריבה בפועל כלפי מערב. בתפילת ערבית, כהקדמה לקריאת שמע, אנו מזכירים את נפלאות הבורא המנהל חוקות שמים וארץ באופן שבו קיים מעבר מדורג בין היום ללילה, כאשר הנהגת האור והחסד הופכת להנהגת הלילה וההסתר. יש לציין כי באותו אופן קיים גם הבדל בין "בוקר" ל"יום", כאשר הבוקר הוא התגלות האור. כך מדויקים הפסוקים של ראשית הבריאה: "ויהי ערב ויהי בוקר" המוסבים על התחלפות הזמנים.

מעבר למסגרת הברכה שהזכרנו הרי נוסח גוף הברכה מתבונן באופן התנהלות האור והחושך בבריאה. המסר הכללי הוא כי הבורא יתברך הוא המנהל את התחלפות הזמנים, את הנהגת האור והחושך המשולבים זה בזה כשתי הנהגות המתנהלות באופן מסודר ומאורגן בידי הבורא.

 

חתימת הברכה

הטור (אורח חיים, סימן רלו) מציין ביחס לחתימת ברכת המעריב ערבים:

[...] וחותמת "ומבדיל בין יום ובין לילה בא"י המעריב ערבים" – זו היא נוסח ספרד. ונוסח אשכנז: "ומבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד בא"י המעריב ערבים". וכתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל: ויותר נכון נוסח ספרד, כי אין זה מעין חתימה סמוך לחתימה. וליישב המנהג היה אומר אדון אבי ז"ל שאנו מתפללין "ה' ימלוך לעולם ועד" ויקויים הפסוק 'והיה לעת ערב יהיה אור' ויאיר לנו, והוי קצת מעין חתימה סמוך לחתימה.

נבאר את דבריו: הטור מזכיר את נוסח ספרד ואת נוסח אשכנז, כאשר בנוסח אשכנז קיימת תוספת "אל חי וקיים [...]". שואל אחיו של בעל הטורים: חתימת הברכה צריכה להיות מעין נוסח סיום הברכה, ולפי נוסח אשכנז התוספת אינה קשורה לעניין של "מעריב ערבים". הוא מתרץ בשם אביו, הרא"ש, שתוספת זו עוסקת בתיקון העולם העתידי שעליו נאמר בנביא זכריה (יד, ז): "לעת ערב יהיה אור". אם כן, לעתיד לבוא עתיד הערב להפוך לאור יום, וזהו תיקון העולם העתידי שבו תתגלה מידת החסד והאור בשלמות.

מבאר על כך האדמו"ר מגור, בעל אמרי אמת (חנוכה, תרע"ט):

תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד הוא קבלת עול מלכות שמים, ועל ידי קבלת עול מלכות שמים נהיה אור אפילו בשעת חושך. כתיב "שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו", ואיתא על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם, וממילא להיפך כשמקבלין מלכות שמים גם בשעת החושך נעשה אור. ובכל גלות הוא כן, כשמקבלין מלכות שמים נעשה מחושך אור ומתקיים "והיה לעת ערב יהיה אור".

היינו, כשאדם אומר בתפילה "ד' ימלוך לעולם ועד" הוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, וקבלה זו היא ההופכת את החושך של הבריאה לאור. ממילא, בבחינה זו מחדש האמרי אמת שתוספת זו עניינה הוא תיקון כלל הבריאה בממד של היחיד, אשר בהכרזתו האישית גולל את החושך מפני האור הגדול של גילוי השכינה.

 

הרב מנחם מקובר

מרצה בהתמחות לתושב"ע (רחובות)

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

נצבים וילך תשעד.pdf

מחבר:

מקובר, הרב מנחם

דוא"ל:

[email protected]