דפי מאורות (5775-44)

סודות ההלכה

א. התאריך הקובע את שייכות הגידולים לשמיטה הוא ראש השנה. על גידולים השייכים לשנה השישית לא חלים דיני שביעית, אף אם הם נקטפים בשנת השמיטה, אך על ירקות ואתרוגים משנה שישית שנקטפו בשמיטה חלים דיני שביעית.

ב. על גידולים השייכים לשנת השמיטה חלים דיני שביעית גם בשנה השמינית.

ג.   שלב הגידול הקובע את קדושת השביעית בגידולים השונים תלוי בחלוקה ההלכתית לשלושה סוגי גידולים:

1.  אילנות; 2. ירקות; 3. תבואה וקטניות.

 

 

​

שלב הגידול הקובע בפֵרות האילן

ד. שלב הגידול הקובע לעניין קדושת שביעית במינים השונים של פֵּרות האילן הוא החנטה. (ראו נספח ב לגבי זמני החנטה והביעור של הפֵרות).

 

שלב הגידול הקובע בירקות ובצמחים חד שנתיים

ה. שלב הגידול הקובע במיני הירקות השונים הוא הקטיף.

ו.   יש מינים שיש מחלוקת בין הפוסקים האם הגדרתם היא אילן או ירק, כפסיפלורה ודומיה. כיוון שיש ספק בשאלה זו, ניתן להקל ולנהוג בהם קדושת שביעית בתחילת השמיטה משלב "עונת המעשרות", ובסוף השמיטה, הפֵרות הראשונים שיחנטו לאחר השמיטה, אין צורך לנהוג בהם קדושת שביעית.

ז.   שלב הגידול הקובע בתבואה וקטניות הוא שליש הגודל (בדגנים, שלב זה קרוב ל"הבשלת דונג").

ח. תבואה וקטניות הן כל הגידולים החד-שנתיים שהחלק הנאכל העיקרי בהם הוא הזרע, כגון תירס, חומוס, חמניות, קימל, בוטנים וכדומה. הגדרה זו אינה חופפת בהכרח את ההגדרה הבוטנית.

ט. גידולי קיץ (ירקות), כגון בצל לזרעים, פפריקה, דלעות וכדומה, שהפסיקו להשקותם לפני ראש השנה בסוף הגידול, והשארתם בקרקע היא לצורך ייבושם בלבד או משיקולי נוחות של זמן איסוף, שייכים לשנה השישית, אף על פי שהם נאספים בשנה השביעית, ובתנאי שאין בהשארתם בקרקע הוספת צימוח.

י.   אבטיחים שמגדלים אותם לשם שימוש בגרעינים הולכים בהם אחר גמר הגידול של הגרעינים, אם אכן האבטיחים נרקבו לפני ראש השנה.

יא. במיני הירקות השונים יש קדושת שביעית גם בשנה השמינית (אם אין בהם איסור ספיחין), עד שיתברר שרוב גידולו של הירק ממין זה היה לאחר השמיטה (ראו נספח ג: לוח קדושת שביעית וספיחין בירקות).

מתוך אתר מכון התורה והארץ: http://www.toraland.org.il

 

 

 

 

 

 

מחבר:

מכמן, ברוריה