שמיטה - פרוזבול

דפי מאורות (5775-41)
בימי בית שני ראו שדין שמיטת כספים פועל בכיוון ההפוך – במקום לעזור לעני הוא גורם לכך שהעשירים מפסיקים להלוות לעני והוא סובל יותר.
 
 
יתרה מזו, מצוות שמיטת כספים אחרי חורבן בית ראשון היא מדרבנן, כי המצווה מותנית בכך שרוב ישראל יהיה בארץ ישראל. ההימנעות מהלוואה יצרה מצב שמצווה מדרבנן – שמיטת כספים – גורמת לכך שאנשים עוברים על מצוות הלוואה לעני, שהיא מן התורה.
כדי לפתור מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול. תקנת הפרוזבול מסתמכת על המבנה המקורי של דין שמיטת כספים. בתורה נאמר: "ואשר יהיה לך את אחיך,תשמט ידך." חובת ההשמטה היא בחובות שיש לך אצל אחיך, ואילו חובות שחייבים לציבור אינם נשמטים בשנת השמיטה.
תקנת הלל נתנה זכות למלווה להפוך את ההלוואה שלו להלוואה לציבור: הוא מעביר את החוב לבית הדין, ובית הדין, כמוסד ציבורי, גובה בשבילו את החוב. באופן טכני ממנה בית הדין את המלווה למבצע הגבייה, שהיא כאמור גביית חוב לבית דין. 
תקנת הפרוזבול מועילה כיוון שמצוות שמיטת כספים היא מדרבנן והיא רק זכר לשביעית.
וכך כותב רמב"ם בהלכות שמיטה ויובל ט, טז:
]"...] ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמיטת כספים בזמן הזה, שהיא מדברי סופרים; אבל שמיטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה".
 
מקורות

 

 

ייפוי כוח לרישום פרוזבול שקיבל סבי יעקב מורל ז"ל,
מטעם קופת התגמולים של עובדי עירית ת"א בשנת תשי"ט (ברוריה מכמן)

 

 
 

 

 

 

מחבר:
מכמן, ברוריה