פרשת וישב

 

"וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמור  מה תבקש" (בראשית לז, טו). האיש עוזר לו ויוסף מצליח למצוא את אחיו.

על פסוק זה דורש הרמב"ן,

יאמר כי הוא תועה בדרך ולא היה יודע אנה ילך, ונכנס בשדה כי במקום המרעה היה מבקש אותם. ויאריך הכתוב בזה, להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו. אבל הכול סבל לכבוד אביו, להודיענו עוד כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זימן לו הקב"ה מרה דרך שלא מדעתו להביאו בידם.  ולזה נתכוונו רבותינו באומרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חינם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי "עצת ה' היא תקום".

אומר לנו הרמב"ן שבעצם מן ההיגיון היה שיוסף יחזור לאביו לאחר שהסתבך בדרך ולא מצא את אחיו. ובכל זאת הוא ממשיך בעקבות פגישתו עם האיש המסביר לו היכן אחיו ואיך הוא יכול למצוא אותם. נראה שהקב"ה רצה שהדברים יתגלגלו כך שיוסף יגיע לאחיו, מה שיוביל בסופו של דבר לאחר השתלשלות אירועים לא קצרה לגלות עם ישראל במצרים.

כלומר שאת כל ההליכה של יוסף לאחיו, כנגד כל הסיכויים, הקב"ה גלגל על מנת לקיים את הנבואה שנאמרה לאברהם על גלות העם במצריים.

מכאן אנו לומדים תובנה חשובה מאוד לחיינו כאנשים מאמינים: אנו יכולים לתכנן תכניות, לבנות בניינים ולנסות לנהל את חיינו, אך בסופו של דבר ה' יתברך מנהל את העולם. אנו צריכים לזכור שהכול בידיים שלו, הכול נגזר מלמעלה, והכול מחושב ומתוכנן אצל הקב"ה. לפי הגדרת הרמב"ן: "הגזרה אמת והחריצות שקר". פירוש הדבר: אדם יכול לעמול ולעבוד בחריצות רבה ולתכנן תכניות, אך בסופו של דבר חריצותו היא להבל וריק אם לא נגזר על ידי ה' יתברך.

לכאורה זה מייאש שהרי משתמע מכאן שאין משמעות להשתדלות ולמעשים שלנו, אך אין הדבר כך. אנו נדרשים גם להתאמץ ולעסוק בהשתדלות.

ב"מכתב מאליהו" של הרב אליהו דסלר, א, ביטחון והשתדלות, עמ' 188 מובא בשם רב זונדל מסלנט זצ"ל:

הלא צריכים לעסוק בהשתדלות, רק מפני שאין אנו ראויים לניסים גלויים. ועל כן אנו מחויבים לעשות באופן אשר ההשפעה היורדת אלינו יהיה אפשר לתלותה באיזה סיבה, (והרוצה לטעות שהוא דרך הטבע – יבוא ויטעה). אם כן, בזה נגמר השיעור, אם על ידי ההשתדלות, אף היותר קטנה, יהיה מקום לטועה לתלות בסיבה הטבעית.

בהמשך מסביר הרב דסלר שמידת ההשתדלות היא לפי דרגת האדם ולפי דרגת האמונה שלו.

עם זאת, אם נביט לעומק העניין נראה שהביטחון והאמונה בכך שהכול מאתו יתברך יביאו אותנו לשמחה, שהרי כאשר תכניות שתכננו משתבשות, ואם ניקח על עצמנו את מלוא האחריות, אנו עלולים להישבר ולהתייאש. אולם אם נבין שהכול מהקב"ה, שהוא מסדר העניינים והכול מכוון מלמעלה – נאמין שהכול לטובתנו, נהיה רגועים יותר, והדבר יביא אותנו לשמוח שמחה גדולה.