דפי מאורות (5775-36)

מה עניין שמיטה אצל הר סיני

 

רש"י מביא בתחילת הפרשה את תורת הכוהנים: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני" [...].

 

 

​

מדוע בחרה התורה דווקא במצוות השמיטה ללמדנו זאת? נראה שהתורה חששה שאנשים יקיימו רק את הכללים או רק את הפרטים. קיימת תופעה של אנשים המוכנים לקבל את הרעיונות הכלליים של התורה, אך את הפרטים הקטנים, שהקשר בינם ובין הכלל אינו נראה במבט ראשון, הם מתקשים לקיים. את הכללים של היהדות קל מאוד "למכור", את הפרטים קשה יותר. ניקח לדוגמה את השבת: הרעיון של שביתה מעבודה יום אחד מקובל היום בעולם כולו, אך שביתה הכוללת איסור להדליק את האור או איסורים אחרים אינה מקובלת כל כך. הרב קוק כותב שהסיבה לחילוניות בדורו אינה מאיסה באידאלים של התורה, אלא חוסר המוכנות של אנשים לעמוד בדרישות הקטנות היום-יומיות.

עם זאת, קיימת גם תופעה הפוכה: אנשים שקועים בעיסוק בפרטים עד כדי כך שהם מאבדים את הכלל. כיום גובר מאוד החיפוש אחרי חומרות וסייגים, ולפעמים הדבר גורם לכך שאנשים כלל אינם שמים לב למטרת המצווה.

התורה רצתה אפוא להדגיש שאדם צריך לדעת ולקיים את שני הדברים: את הכלל ואת הפרטים [...]. מצוות השמיטה באה ללמדנו שגם אם אדם עובד באדמתו ומצליח, עליו לזכור תמיד שאין הוא בעל הבית על האדמה ושאין היא שייכת לו [...].  לאור זה מובן מדוע בחרה התורה במצוות השמיטה כדי ללמדנו שעלינו לקיים גם את הכללים וגם את הפרטים. מצוות השמיטה היא אחת המצוות היחידות שבהן תפקידם של כל הפרטים מובן: התורה אסרה לזרוע, לזמור, לקצור ולבצור, כדי שנדע שאיננו בעלי הבית על האדמה. כל פרט ופרט בא ללמד אותו לקח בדיוק: רק הקב"ה יקבע מה נעשה באדמתנו מפני שהאדמה היא בעצם שלו, ולא שלנו. התורה רצתה לומר שכשם שבמצוות השמיטה מובן שיש לקיים גם את הכלל וגם את הפרטים, כך יש לקיים את שני הדברים בכל המצוות, אף על פי שהקשר ביניהם אינו תמיד מובן לנו.

 

קטעים מתוך שיחתו של הרב לפרשת בהר-בחוקותי תשנ"ד. השיחה סוכמה ע"י מתן גלידאי

מתוך אתר ישיבת הר עציון: http://www.etzion.org.il/vbm/archive/sichot_vayikra.html#36

 

 

קבצים להורדה:

בהעלותך תשעה.pdf

מחבר:

מכמן, ברוריה