דפי מאורות (5771-38)

זרעו של קורח – ההוצאה מהכוח אל הפועל

 

(רעיון המאמר לקוח מתוך טל חרמון, מאת הרב שלמה אבינר, ומתוךלקראת שבת, מאת הרב חנניה מלכה)

 

 

​

הפרשה מספרת על המחלוקת המתנהלת בין קורח ועדתו למשה ואהרון. המחלוקת הביאה לכד שבסופה פתחה האדמה את פיה ובלעה את קורח ועדתו כעונש על חטאתם.

התורה טורחת לספר לנו שלמרות שכל עדת קורח מתו על נשיהם, טפיהם ורכושם, בני קורח לא מתו: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קורח במות העדה [...] ובני קורח לא מתו" (במדבר כו, י–יא). הגמרא מבארת כי בתחילה היו בני קורח עם אביהם ובשעת המחלוקת הרהרו בתשובה ולא נענשו. כמו כן, מצאצאי קורח יצא בהמשך הדורות שמואל הנביא שעליו אמרו חז"ל שהיה שקול כנגד משה ואהרון (ברכות לא ע"ב). "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו" (תהלים צט, ו), שכן שימש בבית המקדש, כאהרון הכוהן, והריהו עטור בכתר התורה ובכתר הנהגת האומה, כמשה רבנו. הרי מדובר בכהונה, תורה ומלכות מחוברות. בני בניו של קורח היו עומדים על הדוכן לשורר בבית המקדש ומהם נותרו לנו מזמורים גדולים, כגון "למנצח לבני קורח מזמור" (מדרש שוחר טוב א, ו).

נראה לומר כי בזה שהתורה מספרת לנו שזרעו של קורח לא נכחד, רצונה לבאר שבתפיסה של קורח יש מן האמת, העתיד להתקיים לעתיד לבוא. על כן זכה להמשכיות ובניו לא מתו.

קורח טען: "כי כל העדה קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' " (במדבר טז, ג). לכאורה הוא צודק. הקדוש ברוך הוא יצר את האומה כך שכולם בבחינת קדושים, וקדושה זו אינה ניתנת לשינוי ולחידלון. "קדושים תהיו" היא קביעת עובדה, יצירה שאין לשנותה. מתוך כך בא קורח לטענה "ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" אין צורך בהנהגה ובמתווכים בין העם לריבונו של עולם, שכל העם קרוב וקדוש לה'.

ניתן לראות שיש אחיזה בטענת קורח. גם חז"ל, בתארם את חזון העתיד של עם ישראל, מודיעים לנו שלעתיד לבוא לא ילמדו עם ישראל תורה מפי משיח. המשיח יחנך את הגויים (נאות דשא, לאדמו"ר מסוכוצ'וב), ואילו בני ישראל (עיינו אורות הקודש א עמ' צה) "לא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא, לג), מתוך מצב של "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט). בעל האור החיים (שמות יט, ו) מסביר שהחלוקה הפנימית בעם (כהונה, לווייה וישראל) נוצרה לאחר חטא העגל, אולם לפני מתן תורה נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ואילולי בחטא העגל היה כל העם מתעלה למדרגת כהונה ולא היה צורך אף בכוהן גדול.

נמצאנו למדים שחזונו של קורח על ביטול המדרגות והסמכויות אינו מוטעה לחלוטין ויש בו מן האמת. בניגוד להכללה הגסה המדברת גדולות ואומרת לאגד את הכול לחבילה אחת ועל ידי כך מאבדת כל הוד רוחני, ההנהגה האלוקית בנתה את תהליך החיבור שאליו כיוון קורח מתוך פירוד. הפרדה על מנת התחברות. דוגמה לכך היא ההכללה של קורח האומרת "כולם קדושים", בהתעלמות מן ההדרגה.

סטרא אחרא (הרשעות) מתחילה בחיבור (כולם שווים) ומסיימת בפירוד, ואילו סטרא דקדושה מתחילה בפירוד (בהבדלת מדרגות) ומסתיימת באחדות (אורות הקודש ב עמ' תמ).

לסיכום, קורח ועדתו נענשו משום שהקדימו בדעתם את תהליך ההנהגה האלוקי ההדרגתי, ונענשו משום שהמציאות טרם הגיעה למימוש התהליך שאליו דרשו להגיע. לא כל המדרגות של המציאות מקודשות ומי שחושב שניתן לקדש את המדרגות התחתונות בטרם עת סופו שייבלע באותן מדרגות, בתחתית האדמה. אך זרעו של קורח לא נכחד ואף עולה הוא במדרגות גבוהות כדוגמת שמואל הנביא, משום שחלילה מלומר שאין בטענת כוח ממש, כי אם שאיפה נשגבת היא, אך עתידה להתקיים רק לעתיד לבוא. כל זאת יקרה כאשר המציאות וכלל האומה יהיו מוכנים ובנויים לכך, מתוך תהליך אלוקי הדרגתי.

 

הודיה שאק

סטודנטית בהתמחויות למתמטיקה ולתנ"ך

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

קרח תשעא

מחבר:

שאק, הודיה