פרשת במדבר

דפי מאורות (5771-34)
"אדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב"
 
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמור איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל" (ב, ב).  
 
חז"ל שואלים: מדוע כתוב "על דגלו"? לאיזה דגל הכוונה? חז"ל (מדרש רבה, שיר השירים ב) מביאים את ההתרחשות שקרתה בהר סיני המסבירה לנו את הקשר בין עם ישראל לדגל. 
כאשר ה' נגלה אל עם ישראל על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף רבבות מרבבות של מלאכים וכולם היו עשויים דגלים דגלים. עם ישראל התאווה לדגלים ואמרו הלוואי ש"נעשה דגלים כמותם". אמר להם הקב"ה, נתאוותם לדגלים של המלאכים?! אני שמח בכם ואוהב אתכם. באותה שעה אמר למשה, לך עשה את עם ישראל לדגלים, ועל זה נאמר "איש איש על דגלו".
נראה שישראל היו גדולים וחביבים מאוד בעיני ה', כך שראו בעיניהם כ"ב אלף רבבות של מלאכים. כיום אין ביכולתנו לדמיין איך נראה מלאך. הרי המלאך כולו רוחני, זך, יורד מהשמים, בלי חומר או גוף, ועם ישראל בשר ודם זכו לראות את המלאכים. לא רק שהם ראו אותם, הם גם התאוו להיות כמותם, ומכוח חוויה עצמתית זו ודרגתם הרוחנית, נתקפה בהם תאוות קדושה ורוממות. הם התפללו ואמרו "נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול".
ביום הכיפורים אנו מתוודים על חטאינו לפני הקב"ה ואומרים: "מה אנחנו יכולים לומר לפניך [...] הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע". בתחילה אנו מתוודים על מה שגלוי וידוע לנו, ובהמשך – על הנגלות. מדוע אנו מודים על "הנגלות"? הרי על החטאים הנגלים אנו כבר מתוודים, אלא שיש חטאים שאינם נגלים לנו לנו, אלא רק לקב"ה. 
פעמים, יש אנשים שבעיני בשר ודם נראים כצדיקים ולטעמנו גם מתנהגים על פי דרך התורה. אבל האם אנו יודעים את הכוונות הנסתרות של אותו אדם? האם כוונותיו טהורות או שעצם עשיית המצווה נעשית בטהרה?! אין לנו דרך לדעת אם אדם עושה מצווה לשם שמים או שמא הוא רוצה למלא את האינטרסים האישיים שלו.  
תפקידנו לעשות תשובה בנושא זה ולנסות עד כמה שאפשר ללמוד מאנשים טהורים באמת, אשר מעשיהם רצויים למטה בעולם הזה וגם למעלה אצל הקב"ה, ולהתפלל שנזכה לדבוק  באנשים שרצון ה' הוא שנתאווה להיות כמותם. כמו שבהר סיני עם ישראל התאווה להיות כמו המלאכים, כך אנו נתאווה להיות כמו צדיקים אמתיים שעושים מעשיהם לשם שמים ומעשיהם רצויים לפני הקב"ה.                                                                   
על כל אדם להסתכל על עצמו כל הזמן ולהיות עם "יד על הדופק", מדוע אני מקיים את המצווה הזו או את מעשה החסד הזה? על מנת לעשות רושם על מישהו או כדי שיכבדו אותי? אם באמת אני רוצה לקדש את שם ה' בעולם על ידי מעשיי, כי אז קיום המצוות יבוא ממקום אמתי בנפש ולא מתוך נגיעות אישיות בדבר.
בהמשך הפסוק ה' אומר למשה "באותות לבית אבותם".  האדמו"ר רבי יהודה ליב מגור (בעל ה"שפת אמת") מפרש שעל כל יהודי להשתדל בכל כוחו שיהיה במעשיו יום יום דמיון ואות למעשי אבותיו, כדי שלא יינתק חלילה מהשורשים העתיקים, שמהם באים כל חיותה וקיומה של האומה.                                                                                                                              
לפעמים יש הרגשה כאילו התורה לא מחוברת לחיים המודרניים שלנו. נראה שיש אף ניגוד, אבל ההפך הוא הנכון. התורה היא התבלין שיכול לעזור לנו להתמודד עם התרבות המערבית, לתת שלווה לנפש בתוך כל המרוץ שאנו חיים בו. ה' נתן לנו תורה שתתאים לכל רבדי האוכלוסייה בתקופות שונות. זוהי החכמה האלוקית המתגלית במלוא הדרה.                         
אנו צריכים לשמור על הערכים ועל המצוות שהנחילו לנו אבותינו, ומכוח זה תתקיים אומתנו על כל תכונותיה המיוחדות.
 
(מתוך "פרפראות לתורה" וספרו של הגרא"ל לאפיאן "לב אליהו").
 
שירה אברג'ל
סטודנטית בהתמחויות לחינוך חברתי
ולמחשבת ישראל
 
 

 

 

 

קבצים להורדה:
מחבר:
אברג'ל, שירה