עיונים בסידור התפילה - תפילת הדרך

 

יש מצווה לפנות אל הקב"ה בכל יום וחכמים תקנו לשם כך שלוש תפילות (יש לציין כי חלקים בתפילה הם "ברכות" על פי ניסוחן, אך על פי ההגדרה הנ"ל הן חלק בלתי נפרד מן התפילה).

מהי תפילת הדרך? מצד אחד היא נקראת תפילה, אך מצד שני היא נאמרת בגין אירוע מסוים – יציאה לדרך, ועל כן ברור שעל פי ההגדרה הנ"ל זוהי ברכה. מצד שלישי, יש כלל בברכות שכל ברכה שאינה סמוכה לחברתה (ברכה שהיא חלק מרצף של ברכות, כבברכת המזון או בתפילת עמידה) מוכרחה לפתוח במילים "ברוך אתה ה' [...]", מה שאין כן בתפילת הדרך הפותחת ב"יהי רצון מלפניך", נוסח שאינו מקובל בברכות.

סוג שלישי של פנייה לה' נפוץ פחות ונכנה אותו כאן "בקשת רחמים" – פנייה לקב"ה סביב מצב שבו אדם שרוי במצוקה, בסכנה או במתח. כך מוצאים אנו בגמרא נוסחי בקשות לאדם הנכנס לכרך, הנכנס לבית המרחץ, הנכנס להקיז דם, הנכנס לבית המדרש, הנכנס למוד את גרנו (למדוד את כמות התבואה) ועוד. המשותף לכולם הוא הפתיחה "יהי רצון מלפניך", אך בשונה מתפילת הדרך, אף אחת מבקשות אלו אינה נחתמת ב"ברוך אתה ה' [...]".

נראה, אם כן, כי תפילת הדרך אינה יכולה להימנות באופן ברור על התפילות, לא על הברכות ולא על בקשות הרחמים.

לראשונה נזכרת תפילת הדרך בגמרא, בפרק רביעי ממסכת ברכות, העוסק בענייני התפילות הסדירות. הגמרא עוסקת בדין של "תפילה במקום סכנה" – נוסח קצר ביותר הנאמר כתחליף לתפילת העמידה כשאדם שרוי בסכנה ואינו יכול להתפלל כלל. לאחר שמובאים בשם תנאים שונים כמה ניסוחים, המסתיימים כולם ב"ברוך אתה ה' שומע תפילה", מובא הדין הבא:

ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא: כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך. מאי תפלת הדרך? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשי ידי ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפלה.[1]

כאשר ממשיכים הלאה בשלשלת הפסיקה, צץ גילוי מפתיע ביותר הקשור לפסיקת הרמב"ם ביחס לתפילת הדרך, או ליתר דיוק – לאי-פסיקתו. הרמב"ם אינו מזכיר כלל את דין תפילת הדרך, לא בהלכות תפילה, לא בהלכות ברכות, ואף לא  בסדר התפילות המופיע בסוף ספר אהבה. מסתבר בהחלט לומר שהימנעותו של רמב"ם מלהזכיר את תפילת הדרך קשורה בקשיים שהועלו לעיל ביחס למהותה, שאינה נכנסת לכלל תפילה, לא לכלל ברכה ולא לכלל בקשת רחמים. מעניינת בהקשר זה העובדה שמנהג תימן הוא שלא לברך תפילת הדרך עם הזכרת שם ה' בחתימה. לדברי הרב רצאבי:[2]

תפילת הדרך תמיד אומרים, אפילו בתוך העיר. כי הרי תפילת הדרך לפי שיטתנו, היא בלי ברכה. זו בקשה. יהי רצון, ברוך שומע תפילה. זה לא נוסח ברכה, אלא בקשה.[3]

על כל פנים, רוב הפוסקים, ובכללם ה"טור" וה"שולחן ערוך", הביאו את דין תפילת הדרך עם חתימה בברכה. כך עולה הצורך להסביר את המבנה הייחודי של תפילת הדרך: מצד אחד נראה כמו בקשת רחמים, ומצד שני – חתימה בברכה.

בעניין זה מובאות שתי תשובות. ה"טור" מביא הסבר בשם ר"י הזקן,[4] שאף אם הוא אינו מובן כל צורכו, המטרה שמאחוריו ברורה:

ומה שאינה פותחת בברוך [...] לפי שאינה אלא תפילה בעלמא, שמתפלל להקב"ה שיוליכנו לשלום,  ואינה כברכת הנהנין ולא כברכה שתקנו ע"ש המאורע אלא בקשת רחמים ומפני שיש בה אריכות דברים חותמים בה בברוך.[5]

הסבר אחר לכך שלפנינו לכאורה ברכה הנחתמת ב"ברוך", אך אינה פותחת ב"'ברוך", וזאת בניגוד לכלל הידוע, מופיע בפירוש הבית-יוסף בשם רבנו יונה:[6]

משום דכל [=שכל] ברכה שבמקומה היא סמוכה לחברתה, כשאומר אותה בפני עצמה – אומרה כמו שהיא במקומה, שחותמת ואינה פותחת. ותפילת הדרך נמי [=גם כן], כיוון שתפילת י"ח ברכות שומע תפילה סמוכה לחברתה, ואם עכשו אינה סמוכה לחברתה – לא חיישינן להכי [=לא חוששים לכך].[7]

לפי ההסבר הראשון, תפילת הדרך היא בעיקרה בקשת רחמים, והחתימה בברכה אינה מעיקר הנוסח, אלא תוספת. לפי ההסבר השני הדבר נראה הפוך בתכלית. עיקר הברכה הוא החתימה, שהיא המורה על מקורה של תפילת הדרך – ברכת "שומע תפילה" שבתפילת עמידה, המיוחדת בכך ש"שואל אדם כל צרכיו בשומע תפילה",[8] ובאופן טבעי אפשר לבנות על ברכה זו נוסח המתאים לצורכי האדם בשעת היציאה לדרך.

לסיום, השלכה על סוגיה אקטואלית: האם ניתן להוסיף מילים (תאונות דרכים וכדומה) לנוסח תפילת הדרך? נראה לפי שני ההסברים המובאים לעיל שיש לכך בהחלט מקום, בין אם תפילת הדרך היא בקשת רחמים, שבה אדם יכול להתנסח באופן חופשי, ובה לא תקף הכלל הנוגע להלכות ברכות, שאסור לשנות "ממטבע שטבעו חכמים בברכות",[9] בין אם תפילת הדרך היא גלגול של ברכת "שומע תפילה", שעניינה הוא בקשת בקשות פרטיות בלשונו של כל אחד ואחד.

 

 

---