דפי מאורות (5771-32)

"אתמול עם בוקר נרצח רועי [...] לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים, השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים. דור התנחלות  אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים".

 

 

לא, אין זו כותרת מעיתון יום האתמול, אלו הם קטעים מנאום ההספד של משה דיין על קברו של רועי רוטנברג, בימים שבהם הביטוי "דור התנחלות" היווה תואר מעורר כבוד.

רועי רוטנברג נולד בשנת 1935 בתל-אביב שבה למד עד לגיוסו לצה"ל בשנת 1952 במסגרת הנח"ל (נוער חלוצי לוחם). רועי עבר קורס קצינים והקים עם חבריו את היאחזות הנח"ל הראשונה "נחלאים  א' – מול עזה", שתיקרא מאוחר יותר נחל-עוז. הוא מונה להיות המפקד האזורי (מא"ז) של נחל-עוז. בתפקידו זה חתר כל העת לקיים את שִגרת הפעילות החקלאית ביחד עם הגנה על המשק ושמירה על הריבונות הישראלית עד לקו הגבול ממש. נחל עוז סבלה ממיקושים בשדותיה, מירי ומהפגזות. בכל אלה ניצבה בראש דמותו הבוגרת, השלווה והאחראית של מפקד האזור בן העשרים. בל"ג בעומר תשט"ז (29.4.1956) הגיעה הודעת תצפית כי ערבים קוצרים בשדה ליד הגבול. רועי חבש את סוסתו ויצא למקום. במילוי תפקידו זה נפל על משמרתו מיריות הערבים. ביום נופלו הוענקה לו דרגת סגן. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוץ נחל-עוז.

כאמור, רועי נרצח על ידי מסתננים מעזה. רוצחיו התעללו בגופתו ורק בתיווך האו"ם הוחזרה הגופה לישראל. על קברו של רוטנברג נשא דיין את הנאום שהוזכר לעיל, וסיים במילים: "רועי רוטברג, הנער הבלונדיני הצנום, אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו [...] הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו".  

לעיון נוסף:

ענר זאב, סיפורי קיבוצים : סיפורם של ארבעים קיבוצים, רעננה, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1998.

הספדו של דיין באתר מט"ח: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7702

 

 

 

 

 

 

מחבר:

פולצ'ק, בועז