פרשת וישלח

דפי מאורות (5771-08)
שינוי שמו של יעקב
 
בפרשתנו מקבל יעקב אבינו שם נוסף ונקרא גם בשם "ישראל".
כבר מפשט הפרשה עולה כי שינוי שמו של יעקב מצביע על התחדשות ותוספת להווייתו.
 
 

הפעם הראשונה שבה מוזכר השינוי הוא על ידי "האיש" שהוא על פי דעת רוב המפרשים, המלאך שאתו נאבק יעקב בדרכו לעשו. המלאך אומר שם ליעקב: "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לג, כט). רש"י (ד"ה "לא יעקב") מסביר כי לכאורה קיבל יעקב את ברכתו בעקבה וברמייה כאשר רבקה החליפה בינו ובין עשו. אך אין זה הסוף. סופו שיקבל את ברכתו בגלוי מאת הקב"ה. את ההמשכיות הזו מבטא השם ישראל. אם כך ניתן להבין את שינוי השם מיעקב לישראל. ישראל נותן את החותם המוצהר בדבר המשכיות זרעם של אברהם ויצחק ומימוש הברית על ידי יעקב מלכתחילה ולא בדיעבד. ניתן  בסמנטיקה להמחיש את פירושו של רש"י, כאשר שורש המילה יעקב הוא עק"ב, שאמנם קיבל יעקב את ברכתו ב"עקבה", בדרך לא ישירה, בעקיפין. בהשתנות שמו לישראל, שבתוכו אותיותיו של הקב"ה, אנו רואים את ההיפוך, המושגים של מלכות ונצח (ישר א-ל).
ספורנו (ד"ה "לא יעקב יאמר עוד שמך") מחזק את דברי רש"י ומוסיף רובד נוסף באומרו ששם ישראל טומן בתוכו שליחות והמשכיות נצחית של יעקב אף עתה ממש ואף באחרית הימים: "לקץ הימין שתקים אחר אבדן האומות, ובכן יהיה כבר מקיים בך עניין יעקב, המורה קיים בסוף".
במהלך הפרשה יש מספר התרחשויות שבעומקן נותנות אף הן ליעקב את הכוח להפוך מיעקב לישראל, וברובד העמוק יותר, מיעקב הפרט ליעקב הכלל. והן:
א. התגלות ה' ליעקב בבית אל: שם נותן הקב"ה ליעקב את שמו "ישראל", מברך אותו וכורת אתו ברית  המקיימת את  
השבועה אשר כרת הקב"ה עם אברהם ויצחק. מפגש זה במחצית חייו של יעקב מפגיש את יעקב עם גודל שליחותו ותפקידו המונח על כתפיו;
ב. לידת בנימין: לידת בנימין יוצרת ממד אחדותי ושלם בדמותו של יעקב בהצטרפותו של בנימין לאחד עשר השבטים הנוספים העתידים להרכיב את עם ישראל ולייסד ממלכת כוהנים וגוי קדוש. בלידתו הקשה של בנימין קראה לו רחל "אוני" על שם צערה, ואילו יעקב משנה את שמו ל"בנימין" שבתוכו רמוז "ימין", שיהא בן ימים, קץ הימים;
ג.   מות רחל: לאחר לידת בנימין רחל נאספת אל עמה ונקברת בדרך אפרתה. הווייתה של רחל ואף דרך מותה מאפיינים את דמותה העצומה והיותה כלל ישראלית על כל רבדיה. לא בכדי שנאמר (לה, כ) "ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום". "עד היום" משמעו כי מרחב הזמן הוא אין סופי ודמותה משתייכת להווה תמידי. במותה, משלימה רחל ביעקב את כללות ישראל ונצח דמותה, ואף בזכות כך יעקב כבר איננו יעקב, אלא ישראל;
ד. מות יצחק: מותו של יצחק חותם באופן מוחלט את גודל תפקידו של יעקב ומחויבותו להמשיך את דרכו, לממש את ברכתו ולקיים את הברית שכרת הקב"ה בין אברהם יצחק וכעת יעקב.
מתוך כל אלו ההתרחשויות, שכל אחת מהן מעניקה רובד גדול ובונה קומה ביעקב, ניתן להבין מדוע כעת זהו זמנו של יעקב להיות "ישראל" ולממש את הפוטנציאל ואת כוחותיו הגנוזים בו עוד משעת לידתו.
שנזכה כולנו דרך התבוננות אישית בחיינו לבחון מה היא שליחותנו, מה תפקידנו וכיצד אנו יכולים לגלות פחות בחינת יעקב ויותר בחינת ישראל.
 
לימור פרנק
סטודנטית בהתמחויות לחינוך חברתי קהילתי ולספרות
 
 
 

 

 

 

קבצים להורדה:
מחבר:
פרנק, לימור